בתערוכתה החדשה של האמנית שרון גרשמן המוצגת בימים אלו במגדלי נאמן בתל אביב , אנו נחשפים לשתי סדרות : הסדרה האבסטרקטית של קומפוזיציות סוערות וחופשיות, והסדרה השניה : קולאז'ים דיגיטליים על אלומיניום.
עמותת קהילת שבט נובה בשיתוף בית חיל האוויר ועיריית הרצליה מזמינות את הציבור ל- WE ARE NOVA תערוכה ייחודית המציגה את יצירותיהם של שורדי ושורדות קהילת נובה, בני משפחותיהם ומשפחות שכולות. בין המציגות - האמנית ציפי אהל, שנכדה, אלון אהל שהיה בנובה ונחטף מהמיגונית ברעים וכעת חטוף בעזה.
אורלי היא אמנית ויזמית חברתית אשר חזרה לישראל בתקופת הקורונה לאחר שחייתה כ-16 שנים בהודו - והיא כאן כדי להישאר. בתערוכה זו היא משלבת באמנותה העצמה נשית, תוך העלאת המודעות לבעיות סביבתיות וחברתיות. יצירתה עמלנית ומשלבת חומרי מחזור, מקוריות ויצירתיות מתפרצת. עבודותיה מעוררות עניין וסקרנות והיא מתכתבת עם אמנות ברת קיימא.
מוטיב ה-Road Trip הוא חלק מהותי מהתרבות האמריקאית, המסמל חירות, ניידות וחיפוש, ושורשיו נטועים במבנה הגיאוגרפי של ארצות הברית ובדרכים המסועפות שלה. הרוד-טריפ משתקף גם באמנות: בספרות, בקולנוע ובציור, ולעיתים מזוהה עם רוח חתרנית. לעומת זאת, בישראל קשה למצוא חוויית רוד-טריפ דומה, בשל ממדיה הקטנים והצפיפות. ערן רובינפלד, צייר ומעצב גרפי, משקף במסעותיו החוזרים בין רמת גן לקיבוץ דגניה ב' את המרחב הישראלי, על נופיו המוכרים – אור השמש, הצבעים העזים, שדרות הברושים. סדרת ציוריו מציגה את המסע הישראלי המקומי.
בתערוכה הנוכחית, "פני תהום", מוצגים רישומי פחם על פני צילומים של מים ושמים. סדרת עבודות המעלות אסוציאציות של מציאות אפוקליפטית, מים ושמים ללא סימן של יבשה או זכר של תרבות אנושית. תחילת היצירה של העבודות בסדרה "פני תהום" הייתה בצלה של מגפת הקורונה, מלחמת אוקראינה ומשבר האקלים, בתקופה שעוררה חרדות קיומיות ופחדים משואה גרעינית והן נותנות ביטוי לאימה קיומית. והמשך העבודה על סדרה זאת לאחרונה, מתחילת המלחמה הנוכחית בה חווינו התמוטטות של סיפור חיינו ואתה תחושה של שבריריות, פרוק וקריסה של המציאות.
האמנות של ד"ר דוד נרוב היא אמנות מופשטת המשוחררת ממסורת ציור עתיקת יומין הרואה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. נרוב בוחר בקו בכתם במשטח ובצבע. אין כאן עולם של דימויים ריאליסטים הניתנים להגדרה מיידית אלא עבודות אמנות המשקפות עולם פנימי. זו אמנות הקוראת לצופה לא להסתפק רק במה שהעיניים רואות אלא להתבונן אל מעמקי הנפש ולגלות את משמעותם החבוייה של הדברים. זו אמנות המבקשת לגעת ברוחני, באי-ראציונלי, בתת מודע, במיסטי. ד"ר דוד נרוב הוא אמן ופסיכולוג, פסיכולוג ואמן אשר עבודתו ואמנותו משתלבות זו בזו ומזינות זו את זו.
האמנית זהר גת, חברת קיבוץ רעים, מציגה תערוכת יחידה מרגשת בבית האמנים ברחוב הרצל 140. התערוכה, "חלב שחור של שחר - 7 באוקטובר בשלוש מערכות״ מתמודדת עם אירועי ה-7 באוקטובר ותוצאותיהם הטראומטיות דרך מבט אמנותי של תושבת העוטף שחוותה על בשרה את אירועי ה-7 באוקטובר ונעקרה מביתה ביחד עם כל קהילת קיבוץ רעים למגורים ארעיים בתל אביב.
עבודותיה של תמר לבון זקס עוסקות בדיוקן, דיוקנאות מלאי הבעה ורגש, המבט נוכח בכל עבודותיה. תמר מתמקדת בהתבוננות בעיניים, בהבעות הפנים של הדמויות, חושפת ומקלפת את שכבות הנפש תוך כדי בניית שכבות בצבע כחומר.
מרכז סוזן דלל מארח את הפסל הסביבתי "האיים" של האמנים-האדריכלים אלון שיקאר ורינת יצחק, שנצבעים בצהוב כפעולה להדהוד השבת החטופים והעלאת המודעות לנושא, ומזמין את הקהל הרחב להשתתף בפעילות משפחתית תרבותית חינוכית ולצאת למסע ביצירה חברתית המגיבה להווה בו אנו חיים.
האירוע יכלול סדרת הרצאות קצרות באורך של 7 דקות שיועברו ע״י אמני התערוכה והקהל ייחשף למגוון המדיומים, הטכניקות והסגנונות בהם הם עובדים. כל אחת מההרצאות הקצרות תעסוק במשהו מתוך עולמם של האמניות והאמנים, בין אם יתייחסו לעבודה המוצגת בתערוכה ובין אם ליצירתם באופן כללי יותר. חלק מההרצאות ילוו במצגת/ אחרות יכללו הדגמה מול הקהל או פעולה בשיתוף הקהל ועוד.
החיים האישיים ניבטים בעשייתה הייחודית של האמנית רחל עזרא. אתגרי היום יום ובעיקר המשפחה ומורשתה לדורות, בית הכנסת המשפחתי, מרכז הבית הרוחני כזיכרון ילדות המלווה את בגרותה וצמיחתה כאישה דתייה, כאם ורעייה וכאמנית המתלבטת ומתחבטת.
האמנית והמעצבת טליה מוקמל נכנסה לעבוד במעבדה, לחודש פעולה, לקראת פתיחת הצבתה "עכשיו ברעש", כשמו של ספר השירה של יהודה עמיחי. טליה חוקרת מבעד לחומרים להם מטען תרבותי, את מושגי הבית והזהות הישראלית. עכשיו כשהבית הקולקטיבי והאישי נמצאים באי יציבות, טליה מנסה למצוא פיסת זהות יציבה בכאוס הרווח