מה קורה לאמן שנולד וגדל בתוך הקולקטיב? כיצד מוצא הקול האישי את מקומו בתוך חברה שבה ה"אנחנו" קודם ל"אני"? והאם אפשר להיות אדם יוצר, עצמאי וייחודי , ובו בזמן להיות חלק מקהילה ולפעול למענה? התערוכה "אלכס ארז - אמן בקיבוץ" מבקשת להתבונן במסע הזה , במסע של אדם שנולד בתוך קבוצה, מצא בתוכו קול ייחודי, ובמקביל נשאר קשור לאנשים, לאדמה, לטבע ולמקום שהיה ביתו.

ביצירותיו, האמן מרבה לעסוק בנושאים בעלי זיקה למסורת יהודית וישראלית, וכן להיסטוריה ותרבות כללית. הגרעין האנושי אותו הוא שואף לזקק מוגש למתבונן באופן שהוא בו זמנית אפי ומשחק על גבול עולמות הקריקטורה והפסיכדליה. מתוך בליל הדימויים עולים מוטיבים וחפצי טקס המאפיינים את התרבות שלנו ותרבותיות מוכרות מהעבר כגון דמות הכהן, עמוד רומי, כדים, פרטי לבוש ועוד, עליהם אנו צופים ממבט על.

בין אזעקה לאזעקה, בין רוסיה לישראל, נולדה התערוכה מוּאַרֵה. תחושת האלימות והמתח שליוו את השנה האחרונה החזירו את ניקיטינה אל מקור בלתי צפוי: הסדרה הבלשית הפולחנית "רחובות הפנסים השבורים", ששודרה ברוסיה בשנות ה-90. מתוך המפגש בין נוסטלגיה ביקורתית על המבט הסמכותני, וחוויית ההגירה מרוסיה לישראל, מציעה ניקיטינה מבנה חזותי שהופך את כיוון המבט: מי שנצפת - צופה בחזרה.

תערוכת ציורים של ארבע אמנים, בגלריה על האגם, רעננה. האם הישן והחדש באמת מנוגדים זה לזה, או שאולי הם משלימים זה את זה? האם אמנות באמת מתחילה מחדש, או שכל יצירה חדשה נושאת עמה את כל מה שקדם לה? כל יצירה חדשה נולדת מתוך שכבות של חוויות, השפעות, מסורות, חומרים וזיכרונות. גם כאשר האמן מבקש לחדש, הוא אינו פועל מתוך רִיק, אלא מתוך דיאלוג מתמשך עם כל מה שיצר, ראה, למד והרגיש לאורך חייו.

תערוכה קבוצתית חדשה בגלריית "עשוש" (על שם הנחל הסמוך) שבכפר האמנים צוקים. התערוכה מאגדת את עבודותיהם של 15 אמניות ואמנים מקומיים, ומציעה התבוננות פנימית ועמוקה על הלך הרוח הציבורי, בשנים המאתגרות, האחרונות בישראל.

התערוכה “מצב ביניים” של הציירת חומי מציגה מבט רגיש על חיים הנעים בין עולמות, זהויות ומרחבי שייכות משתנים. העבודות בציורי שמן וצבעי מים בסגנון ריאליזם מודרני בונות שפה חזותית הבוחנת את המפגש בין היומיומי העכשווי, לבין עבר ומסורת כנקודת מוצא.

עבודותיה של שחם נטענות בחומריות עזה. שכבות עבות של צבע שמן נבנות, נמחקות, נחרטות ונחשפות מחדש. תהליך העבודה אינו מסתיר את עצמו, אדרבה, הוא נוכח ומודגש כעדות לזמן שנצרב בתוך המצע. החריטה והמחיקה אינן רק אמצעים צורניים, אלא פעולות של גילוי, כמעט ארכיאולוגיות, החושפות זיכרונות חומריים של ציור. כך נוצר מתח מתמיד בין פני השטח לבין העומק, בין מה שנראה לבין מה שנשמר מתחתיו.

תערוכת היחיד הראשונה של הדס פורגס מאפשרת לצופה להתוודע לעולמה של אמנית צעירה שרק לאחרונה סיימה שירות ארוך ביחידת 8200 בתחום הסייבר. "מבחינתי הטכנולוגיה והאמנות אינן שונות זו מזו. בשניהם אני מרגישה שאני יוצרת. בשניהם אני לוקחת קונספט, תכנית, רעיון, חושבת עליו בתמונה הגדולה ועד לפרטים הקטנים ביותר ואז הופכת אותו למוחשי. זה קורה באמנות וקורה גם בכתיבת קוד". הצופה בתערוכה מרגיש את עוצמת העבודות ותוהה לאן תמשיך פורגס בדרכה האמנותית ואיך תבחר להרחיב את הרפרטואר. לאיזה כיוונים? אילו משמעויות נוספות תבחר לצקת לתוך אמנותה המתגבשת? ואיך תשתלב האמנות שלה עם שאר העולמות שבהן היא עוסקת.

התערוכה נוצרה לכבוד חודש האישה – חודש האישה הוא הזמן המדויק לעצור, להביט ולחגוג. לחגוג את הפסגות שנשים כובשות מדי יום: באמנות, בחינוך, ביצירה, בהובלה, במשפחה ובקהילה. השיאים אינם רק נקודות גובה, הם מסע של התמדה, אומץ, אמונה וחזון.

"מסע אל בטן האדמה" היה במשך דורות חלום מדומיין, פנטזיה אנושית על חדירה למעמקי כדור הארץ, אל הבלתי נראה והבלתי נגיש. אחד הביטויים הספרותיים המוקדמים והמפורסמים לדימוי זה מופיע בספרו של ז'ול ורן, "מסע אל בטן האדמה" 1864 , המספר על מדען–גיאולוג גרמני, ) ( היוצא עם צוות מצומצם לאיסלנד ויורד אל מעמקי כדור הארץ דרך לוע הר געש. הספר זכה באותן שליוו את Édouard Riou, 1833-1900 שנים לאיוריו של הצייר והמאייר הצרפתי אדואר ריו מהדורותיו הראשונות והעניקו צורה חזותית לדמיון הגיאולוגי של התקופה.

בתערוכה זו, "אמנות בניחוח אתני – מסע בין זהות, תרבות וזיכרון", אמני וחברי האגודה מביאים את הגישה הזו אל ההווה הישראלי. כל יצירה נובעת מסיפור אישי, אך יחד הן יוצרות מארג אנושי רחב – אוסף של זיכרונות, מסורות, ריחות, צבעים ומקצבים שמרכיבים את הפסיפס התרבותי של החברה שלנו.

לקראת פתיחת התערוכה החגיגית לציון 100 שנים להולדתה של האמנית אהובה שרמן ז"ל, שתיפתח במוצאי שבת, 13 ביוני 2026, בגלריה סמאח עווד בדאליית אל־כרמל, ניתנת הזדמנות מחודשת להתבונן ביצירתה רבת־השנים ובמקומה הייחודי בתולדות האמנות הישראלית. שרמן, שהלכה לעולמה בשנת 2023 בגיל 96, הותירה אחריה מורשת אמנותית עשירה, עצמאית ומגוונת, שנפרשה על פני עשרות שנות יצירה בלתי פוסקת.