מישל פלטניק | "הפוסט אנושי: מחווה לגרניקה" | בגלריית האוניברסיטה הפתוחה | פתיחה חגיגית והשקת קטלוג 11.7.25 בשעה 10:30
אוצרות: חוה אלדובי וכרמית בלומנזון
בשעה 11:00 ייערך סיור מודרך בתערוכה בהשתתפות האמן ואוצרות התערוכה
נעילה: 5.9.2025
מישל פלטניק, SUN
תערוכת היחיד החדשה של מישל פלטניק מציגה עבודות וידאו ואובייקטים פיסוליים אשר חוברים יחד למיצב המזמין את הצופה להתמודד עם תחושות פגיעות וחוסר אונים אל מול איומים קיומיים. פלטניק משלב טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיה עכשווית: "רובוטים" מכניים שנבנו בעבודת יד ואובייקטים מונפשים המגיבים למבקרים באמצעות תקשורת עם מצלמות וחיישני תנועה המותקנים בחלל. המיצב הוא מחווה לציורו המונומנטלי של פיקאסו, גרניקה(1937) , ומתמקד בעידן העכשווי בו נדמה כי הגבול בין האנושי לטכנולוגי נפרץ ואנו עומדים על סיפו של מצב קיומי פוסט-אנושי.
תהליך עבודתו של מישל פלטניק, אמן ישראלי-צרפתי הפועל בתל אביב, הוא מורכב וייחודי. הוא בונה סטים קולנועיים בעלי מערך של "חוקים" משלו, ובתוכם "שותל" דמויות ובודק כיצד הן פועלות בסביבה המוגדרת.. יצירותיו נעות בין אמנות מדיה חדשה, , הצבות וידאו ומיצבים אינטראקטיביים, והן בוחנות כיצד שינויים טכנולוגיים משנים את תצורת האדם ואת הקשר בין המישורים הדמיוניים והקונקרטיים.
מישל פלטניק, Flower 4
בתערוכה הנוכחית מציג פלטניק עבודות וידאו ואובייקטים פיסוליים החוברים יחד למיצב המציג דיאלוג מרתק בין הצופה לאובייקטים – הרובוטים. הוא מחלץ דמויות בודדות מתוך הקומפוזיציה המונומנטלית של פיקאסו: התינוק, הסוס, הציפור, האיש המוטל על הקרקע, האישה שידיה מונפות בייאוש, יד ללא גוף, "שמש" המאירה את הזוועה, ולבסוף הפרח – רמז זעיר לחיים ולתקווה שפיקאסו נטע בלב המאפליה, ומעניק להן מרחב בו הן חופשיות לבטא את רגשותיהם.
הדמויות העבודות הוידאו מונפשות ידנית - ידיו של פלטניק מושכות בחוטים המניעים את כנפיה ואת צווארה של הציפור ואת ידיו של התינוק. לעומתם, האובייקטים המוצגים בחלל הגלריה, מוּנעים באמצעות מנועי סרוו, ואלה מגיבים למבקרים באמצעות תקשורת עם מצלמות ועם חיישני תנועה המותקנים בחלל. כך, התינוק פוקח את עיניו ועוקב במבטו אחרי המבקר, הסוס מניע את גפיו באוויר והפרח נפתח ופורש את עלי הכותרת. אחדות מן הדמויות אף לוחשות אל המבקרים.
מישל פלטניק, Horse 3
גיבורי הפוסט-אנושי: מחווה לגרניקה של פלטניק, אנשים, חיות וחפצים, נראים אנושיים מאוד הודות למראה הלואו-טק המובהק שלהם, הנעדר ברק טכנולוגי. ועם זאת, פלטניק תופס אותם כרובוטים, מונח הנושא קונוטציות טכנו-דיסטופיות מובהקות. דמויות אלו, המאכלסות מרווח דק בין האנושי לפוסט-אנושי, מייצרות תקשורת מיידית בעלת עוצמה רגשית מובהקת. המחווה של פלטניק לגרניקה של פיקאסו היא לפיכך אנושית במהותה העמוקה ביותר. זוהי מחווה אישית, טכנולוגית ורגשית, לתרבות המצויה על סף שינוי רדיקלי, ולעולם המתמודד עם טראומות חדשות וישנות.