
אתי אברג׳יל, ללא כותרת (פרט). טכניקה מעורבת, 2026 צילום: יסמים להב
בתערוכתה החדשה "קימה" מנסחת אתי אברג'ל אטיוד פיסי ורגשי המשתרע על פני שני חללי הגלריה. באמצעות וריאציות שונות על פעולת הקימה מהקרקע היא נוגעת במצב של כאב ואבל אישי, מופשט ופיסי בו זמנית. זה לצד זה משתרגים בחללי הגלריה מופעים שונים של התרוממות לצד שבר, קריסה ונפילה.
זוהי הפעם הראשונה שעבודותיה של אברג'ל אינן רק נאחזות במסגרת, אלא מתחילות בה ונובעות ממנה, כאילו האמנית עצמה מבקשת אחיזה ביציבותו של הגריד בעת בריאתו של עולם חדש מבראשית. כוחות טקטיליים הלוכדים בחובם אובייקטים ארס-פואטיים, יוצרים סבכים, קשרים וצרורות הנעים בין בנייה לפירוק.
מסגרות העץ החובקות אותם מציעות תמיכה וארגון באמצעות גרידים שונים, ומאפשרות להם אחיזה באוויר. מתוך המסגרות בוקעים וגולשים דימויים מופשטים, ספק רישומים ספק אסמבלז'ים, המייצגים פרגמנטים מתוך עולם שלם שחסר.

אתי אברג׳יל, ללא כותרת. טכניקה מעורבת, 2026, צילום: יסמין להב
המיצב בחלל מציע פתרונות חומריים למתח הפיזי והנפשי: סוגי מעקה, כבלים וחבלי טיפוס הנתלים בפינות החלל, מציעים אפשרות מטאפורית של התגבהות. זהו שלב ביניים בין שתי התנועות – ההתרוממות מעלה והניצחון על חוקי הכבידה, אל מול הנפילה והקריסה. ידיות אחיזה המוצמדות אל רישומים מולבנים, משתלבות בקווי הרישום ובסימני השריטות שנחרטו בהם. אלמנטים אנכיים נפגשים בחלל באלמנטים אופקיים ויוצרים מארג וסדר חדש הניצב מול גלישות הכאוס.

אתי אברג׳יל, ללא כותרת (פרט). טכניקה מעורבת, 2026 צילום: יסמים להב
כדרכה של אברג'ל, התערוכה נשענת על מערכת של ניגודים ומתחים. היא נעה בין גוני השחור והלבן, ומשלבת בין אלמנטים ארציים לבין מה שאברג'ל מכנה "אלמנטים גלקטיים" – הנדמים לכוכבים שנפלו ארצה והתנפצו. לצד הדימויים הגיאומטריים המאזכרים שברי כוכב, נערמים אלמנטים מבריקים ולוכדי אור המעלים על הדעת נפל שמיימי של גופי אור; זהרורים המאירים את הגלקסיות השחורות המתקבצות בחדר.
