גן הפסלים של מוזיאון הרצליה 2025
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית משיק את גן הפסלים המונגש הראשון בישראל ומזמין את הציבור הרחב, משפחות ולקויי ראייה, לשוטט בגן ולהתוודע לפסלים וליוצריהם. המבקרים בגן יעברו חוויה רב־חושית של מגע, התבוננות והאזנה לצלילים המלווים את הסיפורים שמאחורי הפסלים.
גן הפסלים של מוזיאון הרצליה, ממוקם בלב העיר, במרחב שבין בניין העירייה לבית המשפט. הגן, חלק בלתי נפרד מהמרחב האורבני, מזמין למפגש קרוב ומחודש עם האמנות בעיר.
לקויי ראייה מוזמנים למשש דגמים מוקטנים של הפסלים, שהוצבו לצד הפסלים גדולי הממדים של בכירי האמנים הישראלים, בהם יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יעקב דורצ'ין, צבי לחמן, עפרה צימבליסטה ועוד.
לקויי ראייה מוזמנים למשש דגמים מוקטנים של הפסלים, שהוצבו לצד הפסלים גדולי הממדים של בכירי האמנים הישראלים, בהם יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יעקב דורצ'ין, צבי לחמן, עפרה צימבליסטה ועוד.
יגאל תומרקין, בין חצץ לבין חתך זהב, בין מקדש לבין מספנה, 1990-1, צילום: ליאור יגר
הצבת פיסול במרחב העירוני כרוכה באתגרים רבים ומחייבת שותפות בין היוצרות והיוצרים, הרשות המקומית, המוזיאון והקהל. גן הפסלים של המוזיאון הוקם בשנות השמונים של המאה העשרים, על ידי עיריית הרצליה ובהובלת מנהל המוזיאון דאז, יואב דגון ז"ל. מרבית הפסלים היו של יוצרות ויוצרים שהציגו במוזיאון באותן שנים. בגן נמצא ייצוג מגוון של אמניות ואמנים מוכרים בשדה האמנות המקומי, בהם יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יעקב דורצ'ין, צבי לחמן, עפרה צימבליסטה ועוד.
לצורך הנגשת הפסלים ללקויי ראייה, הוצבו לצד פסלי הגן גדולי הממדים דגמי ברונזה מוקטנים שלהם, שאותם אפשר למשש; המישוש מזמן היכרות חושית ואינטימית עם פסלי המקור. את הביקור בגן מלווה פרויקט סאונד מקורי, חום כמוס, המפיח רוח חיים בפסלים הדוממים באמצעות צלילים. הפרויקט, שיצרו דור זליכה לוי ואביעד סינמנס, מורכב מחמש קומפוזיציות המגיבות לחמישה מהפסלים בגן: לפסלו של יגאל תומרקין, בין חצץ לבין חתך הזהב, בין מקדש לבין מספנה (1990–1991); לפסלה של צפורה גנדלר, אובליסק (1987); לפסלו של יעקב דורצ'ין, בריכה עם קשת דגים (1989); לפסלו של צבי לחמן, לוחמת נחה (1997); ולפסלו של יעקב דורצ'ין, באר אטומה עם מעטפת ברזל וצריח (1993–1995).
זליכה לוי מגיע מתחום האמנות הרב־תחומית וסינמנס מתחום המוזיקה. תהליך היצירה של השניים החל בשיטוט ארוך בגן, בניסיון למצוא קול בפסלים הדוממים. הם התבוננו והאזינו, השתהו במרחב וגילו את הצלילים העולים מהפסלים ומסביבתם. התהליך נמשך במחקר מעמיק של דרכי היצירה של הפסלים ושל פרשנותם, תוך דיאלוג מתמשך עם הפַּסָּלִים שעודם בחיים ועם זכרם של אלו שאינם. זליכה לוי וסינמנס מציעים קריאה חדשה של הפסלים, שהיא גם פעולה אמנותית אוטונומית. שם הפרויקט שלהם, חום כמוס, מרמז על חשיפת האנרגיה האצורה בפסלים וגילויו של הסוד החבוי בחומר, המשתחרר ופורץ דרך סאונד.
צבי לחמן, לוחמת נחה, 1997, צילום: ליאור יגר