סשה אוקון | "קוֹרפוּס" | מוזיאון תל אביב לאמנות | פתיחה 11.9.25
אוצרות: ענת דנון סיון, דלית מתתיהו
סשה אוקון, אדריכל משה פרלשטיין ושכנותיו, רחל זכן ורוני בר, 2024 גרפיט וגיר כסוף על נייר 219X155 ס"מ
העבודות באדיבות האמן ו־ ARTSO Limited, UK
התערוכה של סשה אוקון במוזיאון תל אביב לאמנות, מציגה מבחר עבודות מהשנים האחרונות שבמרכזן עיסוק במצב האנושי, על חשקי הגוף, ההזדקנות והקמילה. הדמויות המאכלסות את ציוריו של אוקון, לרוב קרובי משפחה ומכרים, מתוארות בריאליזם נוקב. הן מופיעות במצבים טרגי-קומיים בהעמדות תיאטרליות ובטקסיות כמו-דתית.
תקריבי הגוף כ"בשר", לעתים בהקצנה מכוונת, מעידים על מאבקו של הגוף הארצי בסופיותו הבלתי נמנעת. ביצירתו הענפה לאורך השנים, הציב אוקון גוף אחר - בשרני, דשן ומלא תשוקה - בניגוד חד למופע הגוף המאופק והסגפני, שהתקבע באמנות הישראלית. כותרת התערוכה קורפוס (גוף וגופה בלטינית) מסמנת נוכחות ציורית גופנית, המרעידה את המוכר והמובן לנו ופורשת בפנינו דרמה אנושית גדולה.
סשה אוקון, אדריכל משה פרלשטיין, ושכנותיו רחל זכן ורוני בר (פרט), 2024
סשה אוקון (נ' 1949, לנינגרד), רכש את הכשרתו האמנותית בבית הספר הגבוה לאמנות בלנינגרד בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, תקופה של פיקוח ממשלתי מחמיר. הוא חבר לקבוצות אמנות אנטי-ממסדיות ומצא את עצמו נרדף על ידי המשטר. ב-1979 עלה לישראל והתיישב בירושלים, בה הוא חי ויוצר עד היום.
במהלך שנים רבות של הוראת רישום באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, העמיד אוקון דורות רבים של תלמידים. עבודתו של אוקון נטועה במסורת הציור האירופי הקלאסי – מהרנסנס האיטלקי, דרך אמנות הרוקוקו והבארוק ועד לריאליזם ולמודרניזם המוקדם. שיח זה עם העבר, פותח צוהר אל ההווה ומחבר בין רגעים מיתיים למציאות בירוקרטית, שגרתית ואפורה.
סשה אוקון, אדריכל משה פרלשטיין, ושכנותיו רחל זכן ורוני בר (פרט), 2024
אוקון הציג בשנת 2024 במוזיאון אלברטינה בווינה את יצירתו המונומנטלית "שערי צדק" ציור בממדים דרמטיים של 13 על 4 מטרים, הנחשב לאחת מיצירותיו המרשימות והשאפתניות ביותר. היצירה מאזכרת במבנהּ את "הסעודה האחרונה" של דה וינצ’י: במרכזה ניצב רופא חסר אונים, מוגבל ביכולתו לרפא ולהושיע את שתים-עשרה הדמויות האנושיות החולות והתשושות שלצידו. היא נולדה מתוך התמודדותו האישית של האמן עם מחלה קשה, ומתוך האבל על מות רעייתו לאחר שנות סבל ממושכות.
