תמר בן שאול | "להקה" | בית האמנים תל אביב | פתיחה 18.12.25 בשעה 19:00
אוצרת: נורית טל- טנא
נעילה: 10.1.2026
תמר בן שאול, All for one and one for all 1, 2021, שמן על בד צילום: אלעד שריג
האמנית תמר בן שאול, מהקולות המסקרנים בשדה האמנות הישראלי, פותחת תערוכת יחיד בבית האמנים בתל אביב, בה תציג סדרת עבודות הבוחנת את מערכת היחסים הטעונה בין הפרט לקבוצה דרך תופעות של אלימות מינית ופשעי שנאה. בן שאול, שבמרכז יצירתה עומד העיסוק בקיום האנושי, בוחנת את הדינמיקה של המסגרת הקבוצתית והאופן בו היא מעניקה לגיטימציה לפרטים שבתוכה לבצע מעשים נוראיים שלא היו נעשים על ידם באופן אישי.
בבסיס סדרת הציורים המוצגת בתערוכה 'להקה' ניצבת השאלה כמה רחוק היחיד מוכן ללכת על מנת להיות חלק מקבוצה, גם כשהוא יודע שפעולותיה נוגדות את ערכיו? בן שאול מתחקה אחר המתח והקונפליקט המובנים בין קונפורמיזם לאינדיבידואליזם, הצורך האנושי בהשתייכות לצד חרדת הדחייה, ומעלה לדיון סוגיות כמו לחץ חברתי, כניעה לקונפורמיות ותופעת העדר ומושגים כמו בחירה חופשית ואוטונומיה מוסרית. האמנית מציפה את הנושאים דרך סיטואציות חברתיות שונות, המובילות לדינמיקה קבוצתית הרסנית ואלימה המובילה לכשל מוסרי. היא מעמתת את הצופים עם הממד האפל בנפש האדם, עם פוטנציאל האכזריות והרוע האנושיים ומותירה אותם מוטרדים.
תמר בן שאול, Who The Fuck Was Cheryl Araujo, 2021, שמן על בד, פרט צילום: יובל חי
יחסי הכוח בין הפרט לקבוצה נבחנים בעבודות דרך שני צירים תמטיים מרכזיים: אלימות מינית והיטמעות היחיד בקבוצה, באמצעות דימוי חוזר של להקת זאבים כקבוצה אלגורית המייצגת פעילות קולקטיבית מתוך סולידריות. בדומה ללהקת זאבים בטבע, פועלת הקבוצה בכפוף להיררכיה מוגדרת, תחת הנהגה, שיתוף פעולה וחוקים ברורים להשגת יעדיה.
דימוי הזאב משמש את האמנית בשני אופנים: הזאב כחיית טרף מפחידה, והזאב כחלק מלהקה המשחרת לטרף תוך שיתוף פעולה קבוצתי. בחלק מן העבודות, יוצרת האמנית הכלאה בין דימויים אנושים לדימויי זאבים. קווי המתאר האנושיים נשזרים בקווי מתאר של זאבים – לכדי דימויים המאזכרים יצורי כלאיים במיתוסים ואגדות עמים.
בלב התערוכה, ציור רחב ממדים, הנושא את הכותרת Who The Fuck Was Cheryl Araujo?, 2021, ומאופיין בשפה חזותית מרובדת ואלמנטים סגנוניים של גרפיטי ואמנות רחוב, המקנים לו איכויות של מניפסט חברתי ביקורתי.
יצירה זו, המתכתבת עם תולדות האמנות ומציגה ניגוד בין צבעוניות עזה לתחושת האימה שהיא מעוררת, עוסקת בפרשת אונס קבוצתי שאירע בארה"ב בשנות ה- 80 של המאה ה- 20 והיוותה השראה לסרט 'הנאשמים' בכיכובה של ג'ודי פוסטר. המקרה של שריל אראוחו, קורבן האונס, עורר סערה והדים תקשורתיים, במיוחד לאור העובדה כי הנוכחים ששהו בפאב בזמן האונס, לא מנעו אותו, אלא עודדו את האנסים.
תמר בן שאול, Football, 2024, שמן על בד צילום: אלעד שריג
מקבץ הפורטרטים Nirbhaya, 2021, מבוסס על תצלומי סנפשוט של גברים שהורשעו בעבירות אלימות מינית כלפי נשים, ועוסק באונס קבוצתי ברוטלי שהתרחש בניו דלהי, הודו בשנת 2012. חלק מן הפורטרטים בסדרה, מציגים לצד הגברים, זאבים אימתניים חושפי-שיניים – דימוי המהדהד את "הזאב הרע" כארכיטיפ גנרי טורף ומאיים. Nirbhaya - חסרת פחד בהינדית, היה הכינוי שניתן לקורבן האונס על ידי אמצעי התקשורת ההודיים, כדי לכבד את עוצמתה ואומץ ליבה, מאחר ושמה מעולם לא התפרסם מסיבות משפטיות.
בן שאול מבקשת לשרטט מעין פורטרט פסיכולוגי, להתחקות אחר ייצוגים חזותיים של רוע ואכזריות ומעלה את התהייה האם הדבר אפשרי? היא חותרת תחת סטריאוטיפים וייצוגים חזותיים של "חשודים", "אנטי-חברתיים" ו"נורמטיביים", בניסיון לבחון ולפענח את פני הרוע ומופעיו, ואת הארכיטיפים המקושרים לרוע בתרבות. בה בעת, היא מבקשת לערער על השיח השגור בנוגע לאלימות מינית - הנסב בדרך כלל סביב הקורבנות, ולהפנות מבט בוחן אל התוקפים.
במקבץ הפורטרטים Us, 2023, מוצגות דמויות של נשים. בניגוד לאקספרסיביות העזה המאפיינת את דמויות הגברים בסדרה Nirbhaya, בעבודות אלה קיים ממד של הפשטה. הנשים נראות כמו כל אחת וכמו אף אחת, מבטן כבוי ועולה מהן תחושת פגיעות ומועקה. דמויותיהן ניבטות כדימוי שנצרב בזיכרון הקולקטיבי - של אישה שעברה פגיעה מינית.
עבודות אחרות בתערוכה, כמו All for one and one for all, 2021, מדגישות את מוטיב הקולקטיביות הקבוצתית, "האחווה הגברית", בדינמיקה של אונס קבוצתי, בה נחלקת הקבוצה למבצעים ולצופים, כל אחד בתורו. מוטיב הקולקטיביות מוצא את ביטויו גם בעבודה Football, 2024, אלא שכאן, ממקמת האמנית את חבורת הגברים במגרש הכדורגל ברגע של שמחה והתחברות גופנית לאחר הבקעת שער, אל מול קהל משולהב.
בן שאול מציגה תרחישים שונים הנובעים מהיטמעות היחיד בקבוצה וביטול האינדיבידואליות, ומתייחסת להשפעות הקבוצה על היחיד גם בהקשרים לאומיים וחברתיים, כאשר אזרחים נורמטיביים פועלים מתוך מטרה אידיאולוגית משותפת- תחושת "מוסריות", שליחות וצורך בהשתייכות - המכשירה את אמצעי הפעולה באשר הם לטובת היעד, האתוס.
התערוכה מציעה מבט הגותי אוניברסאלי על המצב האנושי בעידן הנוכחי. בה בעת, בצל אירועי השנים האחרונות, היא מציפה דילמות ושאלות הנוגעות למצב החברתי - פוליטי בישראל.
תמר בן שאול, The Trap, 2022, שמן על בד צילום: יובל חי
תמר בן שאול, ילידת ישראל, 1962, מתגוררת ברמת השרון ויוצרת בתל אביב. בן שאול היא בוגרת תואר ראשון באמנות בבצלאל והתוכנית לתואר שני בתקשורת אינטראקטיבית (MPS) באוניברסיטת ניו יורק. עבודותיה, הניצבות על קו התפר בין האישי והחברתי, מציעות מבט ביקורתי על מגדר, זהות, נורמות ותופעות חברתיות, בהקשרים היסטוריים, אידיאולוגיים ותרבותיים. נקודת המוצא שלה היא הדחף להבין. להבין מצבי תודעה, תהליכים ומניעים הנובעים מקשרים אנושיים והאופן בו הם משפיעים על היווצרותן של תופעות חברתיות בעלות השלכות שליליות, לעתים הרסניות. במהלך השנים, הציגה תערוכות יחיד בגלריות שונות, ביניהן: בית בנימיני, תל אביב, גלריה בית דרור, קיבוץ עינת, גלריה ND, רמת גן. כמו כן, הציגה במסגרת תערוכות קבוצתיות במגוון חללי אמנות בישראל.
לרגל התערוכה, יוצא לאור קטלוג.