תערוכה קבוצתית | "מה נשמע כרגע בשטח" | גלריה שלוש | פתיחה 22.5.25 בשעה 19:00
אוצרות: נירה יצחקי, אביגיל טלמור
נעילה: 28.06.2025
אמנים: אסף רהט, ארנון בן דוד, אורי גרשוני, זוהר גוטסמן, חיימי פניכל, יעל יודקוביק, יוסי מרק, ניבי אלרואי, משה גרשוני, מיקי קרצמן, מורן קליגר, עפר רותם, פנחס צינוביץ', פמלה לוי, צ'ומין בדיולה, שי יחזקאלי, תמה גורן, תומר ספיר.
מיקי קרצמן, עקורים, 2010, הדפס דיגיטלי 90X109 סמ
התערוכה "מה נשמע כרגע בשטח" היא נגזרת עכשווית לתערוכת היחיד של פנחס צינוביץ' אשר הוצגה בגלריה שלוש בשנת 2001 ונשאה את אותו השם.
שם התערוכה, שאול מלשון מבזקי החדשות ולקסיקון גלי צה"ל, טומן בחובו עומק תרבותי, רגשי ופוליטי. זוהי שאלה ישראלית, אגבית ועם זאת טעונה, שממשיכה להדהד ברחבי הגלריה גם לאחר למעלה משני עשורים – הד להיסטוריה מקומית, לתודעה ציבורית ולעולמות פנימיים. זוהי שאלה שמחייבת התייחסות מחודשת לנוכח התהפוכות של ההווה הישראלי. עלינו להכיר בזליגה הבלתי נמנעת של המציאות הישראלית – על מורכבותה, קונפליקטיה, וחוסר הוודאות שמלווה אותה – אל תוך הנפש, הסטודיו ומשם אל גוף עבודת האמנות.
"מה נשמע כרגע בשטח" היא שאלה הגדולה מסך חלקיה. כפי שציינה הילה שקולניק בקטלוג התערוכה מ-2001: חלקו הראשון של השם מהדהד את מסורת האמנות הישראלית "מה נשמע" הן מילות פתיחה מתוך יצירתו של אריה ארוך, "מה נשמע מה נשמע בבית מה שלום האנשים איך הם חיים", המצוירת גם היא על רקע אדום-דם. זוהי גם אותה השאלה ששאל גרשוני את חייליו בשנות השמונים – שאלה הנובעת מתוך פצע אישי ולאומי כאחד. כך נולד, בבהירות מפתיעה, מוטיב קטן אך משמעותי באמנות הישראלית: לא דימוי חזותי מובהק, אלא היגד לשוני, יומיומי, שמחבר בין ארוך של שנות השישים, לגרשוני של שנות השמונים, לצינוביץ' של שנות האלפיים – ומשם אל אמני הדור הצעיר המשתתפים בתערוכה הנוכחית.
אסף רהט, ללא כותרת, 2005, טמפרה פחם ופסטל לבן על קנבס הפוך, 212X215 סמ
חלקו השני של שם התערוכה – "בשטח" – פותח שדה פרשנות עשיר. מהו אותו "שטח"? האם מדובר במרחב גיאו-פוליטי, במרחב אישי כמו הסטודיו או הבית, או שמא בשטח הפקר – נפשי, רגשי או חברתי – שאינו נתון לפיקוח ואינו שייך לאיש?
בתערוכה זו מתערערות הקונספציות המוכרות של מושג ה"שטח". לא עוד אדמה מוצקה, אופקית ודו-ממדית, אלא קרום דק ושביר שתחתיו רוחשים חיים. השטח מתפקד כאן כלימבו – אזור ביניים בלתי יציב שבו מצבי קיום מתחלפים ונשזרים זה בזה. העבודות המוצגות מבקשות לבחון את השטח כמרחב דינמי הנתון לשינוי מתמיד, לעיתים עד כדי התמוססות.
בחלק מהעבודות את פני שטח מחליפים פני המים, לא רק כייצוג אסתטי, אלא כעיקרון מושגי המנסח את היחסים בין הגוף, החומר והנפש. המים נתפסים כאן כיסוד טרנספורמטיבי – גבולי, מתעתע, אך גם מרפא. הציפה על פני המים, המנטרלת זמנית את כוח הכבידה, נבחנת כמצב של ביניים: פרקטיקה של שחרור ושל התמסרות, המזמינה התבוננות פנימית והשהיית זמן. המים אינם עוד רק אובייקט של התבוננות, אלא מדיום של חוויה פנימית – כזה שמאפשר תנועה מהכאוס אל הריכוז, מהפצע אל תהליך של ריפוי.
Nivi Alroy, Untitled4, 2020-2023, Pencil and watercolor on paper, 30X40 cm
"מה נשמע כרגע בשטח" מציעה לא רק שיקוף של המציאות אלא התמודדות חיה עמה. העבודות מבטאות את הדינמיקה המתוחה שבין היומיומי לחריג, בין שגרה לאיום, בין פרטי לקולקטיבי – נושאים שמאפיינים את החיים בישראל ומכתיבים את אופן יצירתה וקריאתה של אמנות מקומית.
אנו מוצאות כי מחובתנו להמשיך לשאול את השאלה – מה נשמע כרגע בשטח – שוב ושוב. עצם פעולת השאילה, במיוחד בהקשר זה, פותחת פתח לתגובה רפלקסיבית, אותנטית וכנה, שעשויה להיות משמעותית אף יותר מתשובה חד-משמעית.
