תערוכת היחיד הראשונה של אדית בן גידה בוחנת את מושג היופי מנקודת מבט נשית, דרך המתח שבין שימור, התכלות והשאיפה לנצחיות. בעבודות שמן ורישומי פחם, הנעות בין ריאליזם מוקפד לסוריאליזם טעון מסתורין, בן גידה מתבוננת באופן שבו אידיאלים של יופי נבנים, משוכפלים ומתקבעים לאורך ההיסטוריה החזותית — ומציעה מבט עכשווי על יופי כמבנה תרבותי שברירי, מפתה ומאיים.