בתערוכת היחיד החדשה ״שכבות של זיכרון״ בוחנת ביאנקה ספריינס כיצד המקומות שבהם חיינו ממשיכים להתקיים בתוכנו גם לאחר שעזבנו אותם. מתוך מאות ואלפי פיסות נייר צבועות וקרועות ביד היא בונה עבודות שבהן נפגשים נופי הולנד וישראל עם חוויות של הסתגלות והתחדשות. מן המקומות הללו נותרים בעבודות דווקא הפרטים שקשה לסמן במפה: תנועת הרוח בשדה, תחושת השפע של הפריחה, צבע האדמה - רשמים שהגוף זוכר גם כשהנוף כבר רחוק.