התערוכה החלה להתהוות על הציר שבין ישראל לברלין לפני שלוש שנים. על רקע תקופה של חוסר ודאות וכאוס מוחלט, פעלו שתי האמניות בין מרחבים גיאוגרפיים נבדלים ובחנו אותם מחדש דרך נדידת דימויים וצורות למרחקים. המרחק הגיאוגרפי, כתנאי עבדה ממשי, הטעין את המפגש ביניהן בממד נוסף של מתח וזיקה אל מול הופעה והיעלמות, והפנה את המבט אל מה שביקש להגיח מפני השטח.