בתערוכתה החדשה של האמנית שרון גרשמן המוצגת בימים אלו במגדלי נאמן בתל אביב , אנו נחשפים לשתי סדרות : הסדרה האבסטרקטית של קומפוזיציות סוערות וחופשיות, והסדרה השניה : קולאז'ים דיגיטליים על אלומיניום.
אורלי היא אמנית ויזמית חברתית אשר חזרה לישראל בתקופת הקורונה לאחר שחייתה כ-16 שנים בהודו - והיא כאן כדי להישאר. בתערוכה זו היא משלבת באמנותה העצמה נשית, תוך העלאת המודעות לבעיות סביבתיות וחברתיות. יצירתה עמלנית ומשלבת חומרי מחזור, מקוריות ויצירתיות מתפרצת. עבודותיה מעוררות עניין וסקרנות והיא מתכתבת עם אמנות ברת קיימא.
האמנות של ד"ר דוד נרוב היא אמנות מופשטת המשוחררת ממסורת ציור עתיקת יומין הרואה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. נרוב בוחר בקו בכתם במשטח ובצבע. אין כאן עולם של דימויים ריאליסטים הניתנים להגדרה מיידית אלא עבודות אמנות המשקפות עולם פנימי. זו אמנות הקוראת לצופה לא להסתפק רק במה שהעיניים רואות אלא להתבונן אל מעמקי הנפש ולגלות את משמעותם החבוייה של הדברים. זו אמנות המבקשת לגעת ברוחני, באי-ראציונלי, בתת מודע, במיסטי. ד"ר דוד נרוב הוא אמן ופסיכולוג, פסיכולוג ואמן אשר עבודתו ואמנותו משתלבות זו בזו ומזינות זו את זו.
האמנית זהר גת, חברת קיבוץ רעים, מציגה תערוכת יחידה מרגשת בבית האמנים ברחוב הרצל 140. התערוכה, "חלב שחור של שחר - 7 באוקטובר בשלוש מערכות״ מתמודדת עם אירועי ה-7 באוקטובר ותוצאותיהם הטראומטיות דרך מבט אמנותי של תושבת העוטף שחוותה על בשרה את אירועי ה-7 באוקטובר ונעקרה מביתה ביחד עם כל קהילת קיבוץ רעים למגורים ארעיים בתל אביב.
החיים האישיים ניבטים בעשייתה הייחודית של האמנית רחל עזרא. אתגרי היום יום ובעיקר המשפחה ומורשתה לדורות, בית הכנסת המשפחתי, מרכז הבית הרוחני כזיכרון ילדות המלווה את בגרותה וצמיחתה כאישה דתייה, כאם ורעייה וכאמנית המתלבטת ומתחבטת.
האמנית והמעצבת טליה מוקמל נכנסה לעבוד במעבדה, לחודש פעולה, לקראת פתיחת הצבתה "עכשיו ברעש", כשמו של ספר השירה של יהודה עמיחי. טליה חוקרת מבעד לחומרים להם מטען תרבותי, את מושגי הבית והזהות הישראלית. עכשיו כשהבית הקולקטיבי והאישי נמצאים באי יציבות, טליה מנסה למצוא פיסת זהות יציבה בכאוס הרווח
אווה לנסקה, דמות מכובדת ומוכרת בתחום האמנות, הידועה במומחיותה הכפולה כאמנית וידיאו פורצת דרך וכאספנית אמנות קפדנית. בתערוכה החדשה Forever young המציגה בימים אלה, בתל אביב, חוקרת אווה את טבע הזמן. בשלוש הסדרות המוצגות בתערוכה המחברת עוסקת בבעיית הזמן דרך עדשת האדם, העלילה והמקום. המחברת מתמקדת באינטראקציה בין זמן פיזי לזמן סימבולי, זמן ומשמעות, והקשר בין הזמנים, הנתפסים כבלתי נפרדים ובעלי אקסטרטוריאליות.
התערוכה מציגה שלושה מתחמים של ציורים שנוצרו במהלך השנים האחרונות. כל מתחם מכיל ציורים בנושאים מגוונים, שמביאים לידי ביטוי את הטכניקות והמדיה המסורתיות בהן אדם עובד.
התערוכה החמישית בשנת התערוכות 2024-2025 תחת התמה בין השמשות: סוף - סף - מוסף. התערוכה, באוצרות של עידית קופסקי ובר מוסן לוי, תפתח ביום שישי ה-31 במאי.
אוצרת גלית צימבליסט גלריה לאומנות חן וינקלר רציף העלייה השנייה 8 תל אביב יפו התערוכה פתוחה למבקרים - 24.5.24 - 22.6.24
אביבה אבן זהר היא צלמת בהגדרתה. אלא שצילומיה הם סוג שלמסע. מסע בין עולמות לבין דימויים, בין אגדות למקומות שבמציאות אך גם לכאלה שבנפשנו. החיבור לטקסטים ספרותיים התחיל לפני שנים כששיתפה פעולה עם אגודת המאיירים בישראל ומאז מקורות השראתה הם סיפורים, שירים, פזמונים, ואפילו טקסטים תנכיים.
כמו בעיר הסמויה מעין, המתגלה לנו כמישורים, שנצברו על גבי דמיונו של איטאלו קאלווינו, משטחים-משטחים נערמים במרחב האמנותי של טלי בן בסט, מופיעים כחללים נטולי קווי מתאר או שימוש ייעודי.