הצבה אחורית מבקשת לעמת דימוי תקשורתי חריף שנחרט בתודעה הישראלית באחרונה ובו נראה חטוף ישראלי שהורעב על ידי חמאס על מנת לייצר תמונת רזון מוקצנת של אדם המשרטט על קיר מנהרת השבי את ימי ההרעבה שלו. וכך ברקע ההצבה עולה שאלה טורדנית קיומית ופילוסופית על מהות האדם והרוע האחוז בו לצד ערך חיי האחר, חסר האונים, שאלה שעדיין נותרה כואבת ורלבנטית במציאות הישראלית.
קרא עודתערוכת יחיד חדשה לאמן אוהד מטלון, בה הוא מציג סדרת עבודות שמבוססת על צילומים של ג'סטות פיסוליות אותן הוא מבצע בסטודיו או בלוקיישנים משתנים. התיעוד של פעולה פיסולית, מתבצע בד"כ באמצעות עשרות צילומים מפרספקטיבות קרובות, שלאחר הצילום, מורכבות במחשב לכדי דימוי שממשיך את הפעולה הפיסולית באופן דיגיטלי, תוך שהוא משאיר עקבות למלאכת ההרכבה הדיגיטלית. בעבודות רבות, פעולת ההצבה בחלל התערוכה יוצרת שלב שלישי של טיפול באובייקט. הדימוי הצילומי, משמש בפרקטיקה הזו, רכיב אחד בשרשרת של פעולות פיסוליות שמהדהדות האחת את השניה ומתלכדות לכדי אובייקטים צילומיים בחלל.
קרא עודתערוכת היחיד החדשה של מישל פלטניק מציגה עבודות וידאו ואובייקטים פיסוליים אשר חוברים יחד למיצב המזמין את הצופה להתמודד עם תחושות פגיעות וחוסר אונים אל מול איומים קיומיים. פלטניק משלב טכניקות מסורתיות עם טכנולוגיה עכשווית
קרא עוד״תשלח לי שקט" זו בדיוק ההוויה היום יומית שלי. אני מחפש את השקט בין כל רעשי היום יום. מקדיש חצי יום מהבוקר עד הצהרים ליצור בסטודיו, מסוגר מהעולם. יצירה שיש בה המון תשוקה ומסע פנימי והיא זקוקה לשקט כחמצן. בסטודיו אני מוצא את השקט השפיות והאיזון". העבודות שבתערוכה מזמינות את הצופה להתבונן אל תוך נפשו פנימה ולמצוא יחד עם האמן את השקט ואת האיזון. "אני עובד בעיקר בצבעי שמן, פה ושם משלב עם חומר בניין שיכול להיצמד לבד כגון צלוטיט שמקנה תחושה ומרקם של קיר אבן. אחרי שנים של התנסות במגוון טכניקות וסגנונות אני מוצא שהשילוב בין הגסות שבשפכטל והעדינות של מכחול עם צבעי השמן מאפשר לי להגיע למנעד רחב יותר וביטוי מגוון יותר".
קרא עודבעידן של נרטיבים מקוטבים, עבודותיה של זקרבסקי מציעות רב-משמעות, ריבוי קולות וחוויה חושית בלתי-מתנצלת, שמבקשת לפרק מוסכמות וליצור שפה חדשה מתוך אינטואיציה וכאוס. בתערוכה, שאצרה שושק׳ה אנגלמאיר – דמות נשית חתרנית שיצר האמן זאב אנגלמאיר – מוצגות עבודות שנוצרו מתוך דחף אינטואיטיבי, כהצפה חופשית של דימויים מתוך תת-המודע האישי והקולקטיבי.
קרא עודתערוכת היחיד של חנה בן אליעזר קרטיס היא שיר הלל לאמנות הקולאז'. זהו סגנון אמנותי שחולל מהפכה באמנות המודרנית כחלק מתנועת הקוביזם של המאה העשרים. היו אלה פיקאסו ובראק שהטביעו לראשונה את הביטוי קולאז' הנגזר מהפועל הצרפתי קולר (coller), שמשמעותו להדביק. פיקאסו ובראק איתגרו לראשונה את התפיסה שאמנות צריכה להיווצר מאפס ומשימוש בחומרים אמנותיים מסורתיים, והחלו לשלב ביצירות פורצות דרך גזרי עיתונים, גזרי פרטיטורות, גזרי בדים וחפצים יומיומיים כעטיפות סיגריות וכרטיסי משחק.
קרא עודבתערוכתה החדשה של האמנית שרון גרשמן המוצגת בימים אלו במגדלי נאמן בתל אביב , אנו נחשפים לשתי סדרות : הסדרה האבסטרקטית של קומפוזיציות סוערות וחופשיות, והסדרה השניה : קולאז'ים דיגיטליים על אלומיניום.
קרא עודאורלי היא אמנית ויזמית חברתית אשר חזרה לישראל בתקופת הקורונה לאחר שחייתה כ-16 שנים בהודו - והיא כאן כדי להישאר. בתערוכה זו היא משלבת באמנותה העצמה נשית, תוך העלאת המודעות לבעיות סביבתיות וחברתיות. יצירתה עמלנית ומשלבת חומרי מחזור, מקוריות ויצירתיות מתפרצת. עבודותיה מעוררות עניין וסקרנות והיא מתכתבת עם אמנות ברת קיימא.
קרא עודהאמנות של ד"ר דוד נרוב היא אמנות מופשטת המשוחררת ממסורת ציור עתיקת יומין הרואה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. נרוב בוחר בקו בכתם במשטח ובצבע. אין כאן עולם של דימויים ריאליסטים הניתנים להגדרה מיידית אלא עבודות אמנות המשקפות עולם פנימי. זו אמנות הקוראת לצופה לא להסתפק רק במה שהעיניים רואות אלא להתבונן אל מעמקי הנפש ולגלות את משמעותם החבוייה של הדברים. זו אמנות המבקשת לגעת ברוחני, באי-ראציונלי, בתת מודע, במיסטי. ד"ר דוד נרוב הוא אמן ופסיכולוג, פסיכולוג ואמן אשר עבודתו ואמנותו משתלבות זו בזו ומזינות זו את זו.
קרא עודהאמנית זהר גת, חברת קיבוץ רעים, מציגה תערוכת יחידה מרגשת בבית האמנים ברחוב הרצל 140. התערוכה, "חלב שחור של שחר - 7 באוקטובר בשלוש מערכות״ מתמודדת עם אירועי ה-7 באוקטובר ותוצאותיהם הטראומטיות דרך מבט אמנותי של תושבת העוטף שחוותה על בשרה את אירועי ה-7 באוקטובר ונעקרה מביתה ביחד עם כל קהילת קיבוץ רעים למגורים ארעיים בתל אביב.
קרא עודהחיים האישיים ניבטים בעשייתה הייחודית של האמנית רחל עזרא. אתגרי היום יום ובעיקר המשפחה ומורשתה לדורות, בית הכנסת המשפחתי, מרכז הבית הרוחני כזיכרון ילדות המלווה את בגרותה וצמיחתה כאישה דתייה, כאם ורעייה וכאמנית המתלבטת ומתחבטת.
קרא עודהאמנית והמעצבת טליה מוקמל נכנסה לעבוד במעבדה, לחודש פעולה, לקראת פתיחת הצבתה "עכשיו ברעש", כשמו של ספר השירה של יהודה עמיחי. טליה חוקרת מבעד לחומרים להם מטען תרבותי, את מושגי הבית והזהות הישראלית. עכשיו כשהבית הקולקטיבי והאישי נמצאים באי יציבות, טליה מנסה למצוא פיסת זהות יציבה בכאוס הרווח
קרא עוד