״תשלח לי שקט" זו בדיוק ההוויה היום יומית שלי. אני מחפש את השקט בין כל רעשי היום יום. מקדיש חצי יום מהבוקר עד הצהרים ליצור בסטודיו, מסוגר מהעולם. יצירה שיש בה המון תשוקה ומסע פנימי והיא זקוקה לשקט כחמצן. בסטודיו אני מוצא את השקט השפיות והאיזון". העבודות שבתערוכה מזמינות את הצופה להתבונן אל תוך נפשו פנימה ולמצוא יחד עם האמן את השקט ואת האיזון. "אני עובד בעיקר בצבעי שמן, פה ושם משלב עם חומר בניין שיכול להיצמד לבד כגון צלוטיט שמקנה תחושה ומרקם של קיר אבן. אחרי שנים של התנסות במגוון טכניקות וסגנונות אני מוצא שהשילוב בין הגסות שבשפכטל והעדינות של מכחול עם צבעי השמן מאפשר לי להגיע למנעד רחב יותר וביטוי מגוון יותר".
בעידן של נרטיבים מקוטבים, עבודותיה של זקרבסקי מציעות רב-משמעות, ריבוי קולות וחוויה חושית בלתי-מתנצלת, שמבקשת לפרק מוסכמות וליצור שפה חדשה מתוך אינטואיציה וכאוס. בתערוכה, שאצרה שושק׳ה אנגלמאיר – דמות נשית חתרנית שיצר האמן זאב אנגלמאיר – מוצגות עבודות שנוצרו מתוך דחף אינטואיטיבי, כהצפה חופשית של דימויים מתוך תת-המודע האישי והקולקטיבי.
תערוכת היחיד של חנה בן אליעזר קרטיס היא שיר הלל לאמנות הקולאז'. זהו סגנון אמנותי שחולל מהפכה באמנות המודרנית כחלק מתנועת הקוביזם של המאה העשרים. היו אלה פיקאסו ובראק שהטביעו לראשונה את הביטוי קולאז' הנגזר מהפועל הצרפתי קולר (coller), שמשמעותו להדביק. פיקאסו ובראק איתגרו לראשונה את התפיסה שאמנות צריכה להיווצר מאפס ומשימוש בחומרים אמנותיים מסורתיים, והחלו לשלב ביצירות פורצות דרך גזרי עיתונים, גזרי פרטיטורות, גזרי בדים וחפצים יומיומיים כעטיפות סיגריות וכרטיסי משחק.
בתערוכתה החדשה של האמנית שרון גרשמן המוצגת בימים אלו במגדלי נאמן בתל אביב , אנו נחשפים לשתי סדרות : הסדרה האבסטרקטית של קומפוזיציות סוערות וחופשיות, והסדרה השניה : קולאז'ים דיגיטליים על אלומיניום.
אורלי היא אמנית ויזמית חברתית אשר חזרה לישראל בתקופת הקורונה לאחר שחייתה כ-16 שנים בהודו - והיא כאן כדי להישאר. בתערוכה זו היא משלבת באמנותה העצמה נשית, תוך העלאת המודעות לבעיות סביבתיות וחברתיות. יצירתה עמלנית ומשלבת חומרי מחזור, מקוריות ויצירתיות מתפרצת. עבודותיה מעוררות עניין וסקרנות והיא מתכתבת עם אמנות ברת קיימא.
האמנות של ד"ר דוד נרוב היא אמנות מופשטת המשוחררת ממסורת ציור עתיקת יומין הרואה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. נרוב בוחר בקו בכתם במשטח ובצבע. אין כאן עולם של דימויים ריאליסטים הניתנים להגדרה מיידית אלא עבודות אמנות המשקפות עולם פנימי. זו אמנות הקוראת לצופה לא להסתפק רק במה שהעיניים רואות אלא להתבונן אל מעמקי הנפש ולגלות את משמעותם החבוייה של הדברים. זו אמנות המבקשת לגעת ברוחני, באי-ראציונלי, בתת מודע, במיסטי. ד"ר דוד נרוב הוא אמן ופסיכולוג, פסיכולוג ואמן אשר עבודתו ואמנותו משתלבות זו בזו ומזינות זו את זו.
האמנית זהר גת, חברת קיבוץ רעים, מציגה תערוכת יחידה מרגשת בבית האמנים ברחוב הרצל 140. התערוכה, "חלב שחור של שחר - 7 באוקטובר בשלוש מערכות״ מתמודדת עם אירועי ה-7 באוקטובר ותוצאותיהם הטראומטיות דרך מבט אמנותי של תושבת העוטף שחוותה על בשרה את אירועי ה-7 באוקטובר ונעקרה מביתה ביחד עם כל קהילת קיבוץ רעים למגורים ארעיים בתל אביב.
החיים האישיים ניבטים בעשייתה הייחודית של האמנית רחל עזרא. אתגרי היום יום ובעיקר המשפחה ומורשתה לדורות, בית הכנסת המשפחתי, מרכז הבית הרוחני כזיכרון ילדות המלווה את בגרותה וצמיחתה כאישה דתייה, כאם ורעייה וכאמנית המתלבטת ומתחבטת.
האמנית והמעצבת טליה מוקמל נכנסה לעבוד במעבדה, לחודש פעולה, לקראת פתיחת הצבתה "עכשיו ברעש", כשמו של ספר השירה של יהודה עמיחי. טליה חוקרת מבעד לחומרים להם מטען תרבותי, את מושגי הבית והזהות הישראלית. עכשיו כשהבית הקולקטיבי והאישי נמצאים באי יציבות, טליה מנסה למצוא פיסת זהות יציבה בכאוס הרווח
אווה לנסקה, דמות מכובדת ומוכרת בתחום האמנות, הידועה במומחיותה הכפולה כאמנית וידיאו פורצת דרך וכאספנית אמנות קפדנית. בתערוכה החדשה Forever young המציגה בימים אלה, בתל אביב, חוקרת אווה את טבע הזמן. בשלוש הסדרות המוצגות בתערוכה המחברת עוסקת בבעיית הזמן דרך עדשת האדם, העלילה והמקום. המחברת מתמקדת באינטראקציה בין זמן פיזי לזמן סימבולי, זמן ומשמעות, והקשר בין הזמנים, הנתפסים כבלתי נפרדים ובעלי אקסטרטוריאליות.
התערוכה מציגה שלושה מתחמים של ציורים שנוצרו במהלך השנים האחרונות. כל מתחם מכיל ציורים בנושאים מגוונים, שמביאים לידי ביטוי את הטכניקות והמדיה המסורתיות בהן אדם עובד.
התערוכה החמישית בשנת התערוכות 2024-2025 תחת התמה בין השמשות: סוף - סף - מוסף. התערוכה, באוצרות של עידית קופסקי ובר מוסן לוי, תפתח ביום שישי ה-31 במאי.