אשכול תערוכות חדש בבית האמנים ירושלים | פתיחה חגיגית 21.11.26
נעילה: 13.2.2027
טל ניסים, מאורת הזאב 2025 צילום דיגיטלי
טל ניסים | "המדריך למאורת הזאב"
תערוכת פרס: טל נסים, זוכה הפרס לאמנות חזותית על-שם מירון סימה לשנת 2026
אוצר: אודי אדלמן
התערוכה מוצגת במסגרת הפרס לאמנות חזותית על שם מירון סימה לשנת 2026. הפרס, שיוענק בפתיחת התערוכה, הוקדש השנה לנושא ״המצאות ואמיתוֹת: מושג האמת בעידן הבינה המלאכותית״. ועדת הפרס, ובה אודי אדלמן, סאלי הפטל נוה ועפרי כנעני, ציינה את החיבור בין הניסיון הצילומי של ניסים לשימוש בבינה מלאכותית, ואת השאלות שהעבודה מעלה על היחסים בין תיעוד, בדיה ותחושת אמת.
ב״המדריך למאורת הזאב״ חוזר טל ניסים אל שרידי מפקדת השדה של אדולף היטלר, שבה ניסתה קבוצת קצינים גרמנים להתנקש בחייו ב־20 ביולי 1944. כיום זהו אתר תיירות בצפון־מזרח פולין, עם כרטיס כניסה, מסלול מסומן ומדריכים. בעבודת הווידיאו שבמרכז התערוכה, שנוצרה מתצלומי סטילס שהאמן צילם במקום והנפיש באמצעות בינה מלאכותית, תיירים על סגוויי חולפים בין החורבות, קבוצה רוקדת במסיבת אוזניות ביער ומבקרים מצטלמים לסלפי. לצדם מופיעות דמויות מן האירוע ההיסטורי, כאילו הצטרפו לסיור.
המפגש בין הדמויות ההיסטוריות למבקרים מטשטש את הגבול בין אתר זיכרון לפארק שעשועים. ניסים בוחן מה קורה לזיכרון ההיסטורי כשהביקור באתר נעשה לחוויית פנאי, ואת האופן שבו בינה מלאכותית יכולה לשנות את העונה, האור והצבע בתצלום וליצור ממנו תיעוד של רגע שמעולם לא התרחש.
טל ניסים יוצר מהלך מבריק ושנון, המפגיש בין אתר טעון, כלכלת תיירות חווייתית וטכנולוגיות בינה מלאכותית. העבודה נעה ברגישות ובחוכמה בין היסטוריה לבדיה ובוחנת כיצד הופך העבר לדימוי, לחוויה ולמוצר צריכה. באמצעות הסבתו של אתר ממשי למעין פארק שעשועים מטריד מציע ניסים מבט חריף על האופן שבו תרבות הפנאי והרשתות החברתיות מעבדות טראומה היסטורית לכדי חוויה מרגשת ואקסטטית.
איה סריג, ללא כותרת, 2023, חלקי עץ, חלקי כסאות, נייר משי שחור מטופל, שורשי אוויר. צילום: יובל חי
איה סריג | "רוח על פני תהום: הגאוגרפיה השבורה של הזיכרון"
אוצר: ניר הרמט
במיצב של איה סריג הופכים שרידי רהיטים, ענפים, חלקי עץ וניירות מוכתמים למבנים פיסוליים המזכירים בתים שהתפרקו וסירות מאולתרות. העבודות עוסקות בזיכרון, באובדן ובעקירה, ובניסיון לבנות מחדש מתוך מה שנותר. החומרים שומרים על סימני הפירוק והשבר, גם כשהם מקבלים צורה חדשה.
המבנים ניצבים על רפסודות עץ גולמיות, כמו שרידים שנאספו לאחר אסון. שלדי הכיסאות, המזוהים עם הבית ועם תחושת היציבות שהוא מעניק, הופכים לחלקי כלי שיט: תרנים, משוטים ושדריות. אלא שהסירות הללו אינן מסוגלות לשאת את עצמן על פני המים. הן מתקיימות בין בית שאבד לבין האפשרות לצאת למסע, בין הרצון להיאחז במוכר לבין ההכרח להמשיך הלאה.
מטרונום קטן ומיתרים מתוחים המשולבים במבנים מוסיפים למיצב ממד של זמן, קצב והמתנה. ברקע מהדהד המיתוס היווני של חציית נהר הסטיקס, המפריד בין עולם החיים לממלכת המתים. אך בשונה מהמיתוס, שבו חציית הנהר מסמלת פרידה סופית, סריג מציעה מסע שאין לו נקודת סיום ברורה. האבל והזיכרון אינם נותרים מאחור, אלא הופכים לחלק מתהליך מתמשך של בנייה, שינוי והתחדשות.
ג'רי שריג, מתוך המיצב במאורת הארנב, חיכוך מסוכסך, 2026
ג׳רי שריג | "במאורת הארנב - חיכוך מסוכסך"
אוצרת: צופיה דקל כספי
המיצב של ג׳רי שריג צמח מתוך מסלולי ההליכה שלה בתקופת הקורונה, כשהיציאה למרחב הציבורי הוגבלה בזמן ובמרחק. ההליכות המזדמנות הפכו לדרך להתבונן מחדש בסביבה המוכרת. שריג, אמנית רב־תחומית בעלת רקע באדריכלות ובעיצוב תעשייתי, צילמה חזיתות עירוניות, פירקה את התצלומים בעיבוד דיגיטלי והרכיבה מהם דימויים חדשים.
את הדימויים מדפיסה שריג על בד, שלעיתים נחתך לרצועות ומתחבר מחדש בשתי וערב. על גבי הבד היא רושמת בחוטי כותנה וצמר בגוונים של ירוק וסגול, ולצד יריעות הבד מופיעות צלליות מחוטי ברזל המלופפים בצמר ובאקרילן. במעבר בין היריעות והצלליות יכול הצופה להתעכב על פרטים שנבלעים במבט יומיומי, מפיסת צמחייה ועד שריד של מבנה.
הראל וחניש
הראל וחניש | "על הלילה הזה נחתו חיות" | תערוכה בפרויקט ״נדבך 25״ אוצר: מעיין אליקים
התערוכה של הראל וחניש היא הפרק הרביעי בסדרה ״וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת״ (2023–2026), ששמה לקוח מחזון בית המקדש בספר יחזקאל. בטקסט המלווה את התערוכה, ״פְּרַגְמָה מס׳ 13״, מתאר וחניש עמידה מול קיר ואת המחשבה על הדרכים לעבור אותו, מסביב או דרכו. המחשבה מתחילה על הנייר, בקו שמתווה אובייקט למבנה המיועד לו, ונעה בין הרישום, הקיר והאפשרות לפתוח בו פתח.