דימוי נאווה ט' ברזני 2024,
צילום: חגית אונמני רובינשטיין
התערוכה בוחנת התייחסויות שונות לפורטרט העצמי ולאופן ייצוגה של המהות אנושית, על מופעה המורכב מן הפקטורים השונים הפועלים בסנכרון ליצירת משך של זהות מתפקדת ובונה מציאות. היצירות מפנות מבט אל הקרום הדק אשר עוטף ומשמר בחובו מערכת שאינה ניתנת למדידה למרות כל הניסיונות להעריך אותה. קו משותף ליצירות אותם אספתי כאן הינו קנה המידה הקטן שלהן. זהות הנסמכת על קצה האצבע התובעת עדות כזהות אדם.
יצירתם של נאוה ט' ברזני, אירית בלוך וירמי עדני, מאפשרת ייצוגים ודרכי התייחסות שונות לפורטרט העצמי ולאופן ייצוגה של מהות אנושית, על מופעה המורכב מן הפקטורים השונים הפועלים בסנכרון ליצירת משך של זהות מתפקדת ובונה מציאות. היצירות מפנות מבט אל הקרום הדק אשר עוטף ומשמר בחובו מערכת שאינה ניתנת למדידה למרות כל הניסיונות להעריך אותה. קו משותף ליצירות אותם אספתי כאן הינו קנה המידה הקטן שלהן. זהות הנסמכת על קצה האצבע התובעת עדות כזהות אדם.
יומיוממחדש 2024, דימוי ירמי עדני
צילום: חגית אונמני רובינשטיין
בציוריו של ירמי עדני ראשים שבים ומציצים. שלל קלסתרונים מתחלפים על גבי הניירות כבודקים במראה מה יצוץ הפעם? בדומה לתביעת האצבע ירמי דוחף את לשונו החוצה והיא מופיעה עם אותו הצליל הילדותי, החושף את עומק בית הבליעה ומיתרי הקול, אשר מורה ומזמין אותנו להיכנס פנימה, להתבונן אל תוך הלוע הפעורה הפולטת חום כחומו של הר געש. הגוף הנפתח כמנהרה מזמין פנימה אל תוך החושך שלו. הדמות השלמה חשופה כזין מדולדל במצב צבירה של פוטנציאל מזדמן או נשלל המסתתר בצלליתו של אדם. הווידוי מהמהם וקורא כטווס מתוך אותם חורים, פתחים בתים רוחשים לחושים שבגולגולת. העיניים חלולות כאבני הכורכר השחוקות בהן חלפו הרוח והמים. חלול וחלל, ריק שלא ניתן להסתמך ולנוח בו. לשון שלוחה מתוודה מקבלת מלחם הקודש פת מגופו של ישו הסולח או הרופא המודד והמוודא.
אירית בלוך עובדת עם חוטים מגוללת קינים קטנים או גלמים של זחלים בתים לעת מצוא בקנה המידה של מידת החיים אשר בתוכם, מידת כף ידה וחומה. הצבע האדום של החוטים בתמונות המצורפות, כמו נמשך מתוך גופה מדקירה בקצה האצבע שלה המתמלא לצורת דימוי תלת ממדי. ובדם אמת צרופה וברית הפרטים האישיים והזהות אשר נגלית. האדום כשיערה כשהייתה צעירה מופיע מאוחר יותר בעבודה אחרת בעלת מבנה דומה אך בלבן ואפור ומציג דמות שצבעה עם חלוף הזמן כצבען של העצמות. הצבע שדהה חושף את מה שתמיד היה טמון בו כגורלו. אותו חוט מתגבש ונפרם כשלייה המחברת וממשמעת בין פנים לחוץ ובמרחב הגלגול בין חיים לחיים, מהווה קצה חוט המרמז את הדרך פנימה והחוצה מתוך המבוך. הכדור מגולגל סביב עצמו כליבה מתומצתת. העיקר בו, הסוד והדופק מלופפים, ארוזים בכיפת אגודל.
נשימה 2021, דימוי אירית בלוך,
צילום: חגית אונמני רובינשטיין
נאוה ט' ברזני בוררת מתוך עיתונים ומגזינים ועוד רשמים אותם היא ממיינת ומקטלגת על פי סדר ערכי פרטי משלה. את אותן הנגזרות היא ממשיכה לצמצם לעיקרם המובחר עד כדי הפיכתם לתמצותם לכדי פתיתים של גוון או נושא. בגודלם לעיתים קטנים מגודל כריות האצבעות, נאווה מניחה אותם ליצירת קולאז' על גבול הפסיפס. הצורות הנבנות ליצירת מבנים ודמויות אינם מצליחות להתפשט על כל מרחב הדף הנושא אותן, ומדמות ניסיון היזכרות הפוגש את השכחה או את אי הודאות של פרטי הסיפור. ריצודים של אורות צבע דוגמאות וחלקיקים מתגבשים למרקם שמסתיר דמויות המעזות להציץ החוצה כבמופע תיאטרון או משחק מחבואים מאחורי וילונות. שמות העבודות מעידים על מצבן החשוף של הדמויות ומרפרר מחול בוטו יפאני, בצבעוניותו ובדגש על מבען ועווית פניהן של הדמויות בובות. קווי רישום חורטים ומסמנים ברישול חתימה כפיגום עליו ניתן לתלות את אוהלי העור והבגד. ניסיון לבנות מערך מן השאריות האסופות והמתווספות על כוונותיו הטובות פוגש מבנה שנטיותיו הטבעיות להתפורר וניצב כאנלוגיה לשפיות השברירית של נפש האדם.
גלריה קוביה 6
שביל המרץ 6 תל אביב
ימים ושעות פתיחת הגלריה: ד', ו', שבת ,
יום שבת 11:00-14:00
טל' ליציר קשר 054-4886303