יעל גרינוולד | "מחוות גדולות" | במקום לאמנות | פתיחה 4.11.25
אוצר: יאיר ברק
נעילה :13.12.2025
יעל גרינוולד, צילום: לנה גומון
תערוכת היחיד מחוות גדולות של יעל גרינוולד נפרשת על פני שני חללים נפרדים, הפועלים כצירים מקבילים לכאורה. עד מהרה מסתבר שקשר הדוק מתקיים ביניהם. המרחק הפיזי בין החללים מגלם את הפער שבין הגוף לרוח, בין הרגע לבין התמשכותו בזמן, ובין הממשי למטפורי. בכל אחד מהם מתפתחת מחווה שונה — אחת אינטימית, מהורהרת, כמעט יומית; השנייה דרמטית, גופנית ומטלטלת. יחד הן מציעות מהלך ציורי ורגשי הבוחן כיצד חוויה אישית של פגיעות יכולה להפוך לשפה חזותית של ריפוי.
בחלל הכניסה מוצגת סדרת ציורים (מחוות גדולות, מחוות קטנות) שנראית, ממבט ראשון, כמעין כוריאוגרפיה רפטטיבית של טבע דומם – זר פרחים החוזר על עצמו שוב ושוב,באופן כמעט באובססיבי. אולם מאחורי החזרה הצורנית מסתתר סיפור ביוגרפי: גרינוולד מציירת את הזר שקיבלה לאחר ניתוח משמעותי שעברה, ומלווה את פריחתו ובעיקר את דעיכתו במשך למעלה משנה. כל ציור מתעד שלב אחר בחיי הזר, ומכאן גם ברצף ההחלמה שלה. הפרחים, סמל עתיק ואף שחוק של יופי חולף, של מתת ושל פרידה, הופכים למכשיר מדידה של זמן, למעין שעון רגשי המתעד את קצב ההשתנות – של הגוף, של הנפש ושל הזיכרון.
במרחב זה, הזמן אינו קו ליניארי אלא מחזוריות של התפוגגות ולידה מחדש. הסדרה מהדהדת את מסורת ציורי הפרחים האירופית, אך מתחברת לזו המנכיחה את הבלות, ההתכלות וזיכרון המוות.
יעל גרינוולד, צילום: לנה גומון
בחדר המרכזי של התערוכה ("מחוות גדולות, ידיים טובות) מתרחבת השפה הציורית אל מחוזות אחרים – גדולים, טעונים ומורכבים יותר. סדרת ציורים רחבי ממדים נעה בין פיגורטיביות למופשט, ומבוססת על שני דימויים עיקריים: סצנת חדר ניתוח ודימוי של מוח אנושי. אלה משמשים לגרינוולד כבסיס למחקר ציורי – מעין Study במובן הקלאסי של נושא ווריאציות.
הגוף המנותח, האיברים החשופים, הכלים הכירורגיים, הידיים המתקנות - כל אלה מתפרקים למשטחי צבע ולכתמים, מתערבלים לקומפוזיציות טעונות שמאזנות בין דיוק מדעי לאקספרסיביות גופנית. לצד אלה, דימוי המוח – מרכז המחשבה, התודעה והרגש – מתפקד כמרחב מופשט של קווים, שכבות ורשתות צבעוניות. זהו שדה של תודעה הנמצא במאבק בין כאב להחלמה.
יעל גרינוולד, צילום: לנה גומון
שתי הסדרות יחד מייצגות את המסע האישי של גרינוולד – מן הדאגה והאימה אל ההתבוננות, מן הגוף החשוף אל השפה הציורית כמרחב של ריפוי ומן הממשי אל הסימבולי. גרינוולד משתמשת בציור לא רק כדי לתעד אלא גם כדי להחזיר לעצמה בעלות על גופה ועל סיפור חייה. דרך פעולת הציור האיטית, החזרתית, המדויקת, היא מנסחת מחדש את מושג המחווה – לא כמחווה דרמטית או ציבורית אלא כפעולה יומיומית של תשומת לב, של נוכחות ושל חמלה עצמית.
יעל גרינוולד, צילום: לנה גומון
מחוות גדולות"היא תערוכה שבלבה משורטטים הגבולות הדקים שבין פגיעות לעוצמה, בין כאב ליופי. היא מציעה לצופה להיכנס אל תוך הגוף – לא כצופה חיצוני, אלא כשותף למסע של ריפוי מתמשך, שבו הציור הופך לנשימה, לזיכרון, למחווה עצמה.