תערוכת היחיד מחוות גדולות של יעל גרינוולד נפרשת על פני שני חללים נפרדים, הפועלים כצירים מקבילים לכאורה. עד מהרה מסתבר שקשר הדוק מתקיים ביניהם. המרחק הפיזי בין החללים מגלם את הפער שבין הגוף לרוח, בין הרגע לבין התמשכותו בזמן, ובין הממשי למטפורי. בכל אחד מהם מתפתחת מחווה שונה — אחת אינטימית, מהורהרת, כמעט יומית; השנייה דרמטית, גופנית ומטלטלת. יחד הן מציעות מהלך ציורי ורגשי הבוחן כיצד חוויה אישית של פגיעות יכולה להפוך לשפה חזותית של ריפוי.