עומר שיזף | "מאדים" | מוזיאוני בת ים | פתיחה חגיגית 2.7.26 בשעה 20:30
אוצרת: עדי דהן
נעילה: 31.10.2026
עומר שיזף, צילום: בן אלון
התערוכה "מאדים" היא מיצב אימרסיבי שתוכנן במיוחד לחלל העגול של מוזיאון בת ים לאמנות. היצירה היא כוריאוגרפיה של תאורה, סאונד, פיסול ואמצעים בימתיים. יחד הם יוצרים אקו-סיסטם מסונכרן, סביבה חושית ורגשית שנובעת מרוח הזמן, ועיקרה חיפוש אחר מפלט.
השם "מאדים" תופס את שתי המהויות של התערוכה: כוכב הלכת מאדים, הנחשב כבעל פוטנציאל כמקום מפלט עבור האנושות, וכן הַפֹּעַל מאדים, שמשמעו השתנות של צבע לאדום (צבע הארוס של האהבה ושל המלחמה). שיזף פורש לאורך חללי המוזיאון חוויות רוחניות וארציות של אור וחושך: עבודת תאורה גדולת ממדים על תקרת המוזיאון העגולה וחללים תיאטרליים בקומה העליונה, הכוללים אופנוע מפורק ודיורמות של טבע עירוני. זוהי יצירה המכירה בתפקידם המיסטי של התיאטרון ושל אחיזת העיניים, המבקשת להשיב לעולם המסנוור את מעטה הקסם שהוסר ממנו.
אנלוגיות מאדים (Mars Analogues) הן סביבות על כדור הארץ המדמות תנאים פיזיקליים, גיאולוגיים או סביבתיים הדומים לאלו שבכוכב הלכת מאדים, ומשמשות לאימון אסטרונאוטים. מכתש רמון בישראל הוא מוקד בינלאומי בולט להדמיות הללו. כמו האנלוגיה של מאדים, שהופכת את המדבר לסט פרפורמטיבי עבור אסטרונאוטים המתרגלים את השהייה במקום האחר, הופך שיזף את חלל המוזיאון למרחב של מפלט: מאדים כאלטרנטיבה לכדור הארץ, שולי העיר כחלופה למרכזה.
עומר שיזף, צילום: בן אלון
בתערוכה, מאדים הוא מצב תודעה אלטרנטיבי: הוא הפוטנציאל לבריחה, הכוכב הרחוק שייתכן שהאנושות תמצא בו מקלט אחרי שתכלה את משאבי הכדור, והוא גם הנער שפניו מאדימות מהצטלבות מבטים בהמולת ההתרחשות הלילית. מאדים של שיזף ממוקם באזורי הספר הבלתי נראים, בשולי העיר, ברחובות המוארים חלקית ובשלטים המהבהבים, בפינות הרחוב ובפנסי האופנועים.
הרהור על כוכב סמוק, מדומיין, בראשו של זה ההולך ברחובות הללו. האור הוא סימן ההיכר של האמת, של הנכון והצודק; מה שנמצא במחשכים נתפס כנכלולי ורע. עם זאת, נראה שאנחנו בתקופה של היפוך קיצוני: ביחס לביטוי "תקופה חשוכה", אפשר לומר שאנחנו כעת ב"תקופה מוארת עד כדי סנווּר": הכל בחוץ, הכל חשוף, ואף על פי כן האמת אינה מתבררת כמוחלטת והידע אינו מצטבר לכדי תמונה בהירה. ההפך – האור מוטח בפנים בקצב חזק ומהיר עד כדי שיתוק.
עומר שיזף הוא תאורן שבקושי מאיר. הוא משתמש באור כמו צייר מופשט שמבין, עם הזמן, שכל סימן על הבד הוא דרמטי. הוא זונח את התאורה השימושית ומשוטט באזורים שבעלי השליטה שכחו להחליט לגביהם. העדרה של יד מכוונת הופך אותם לאזורים מלאי כריזמה ובעלי אופי שנע בין המוסתר לגלוי באקראי. האור אצל שיזף לא נועד לחשוף דבר-מה, אלא מתפקד כחומר פעיל מעורר שאלה. האמן מנסה להפנות תשומת לב אל הנסתר, בעיקר על-ידי יצירת תנאים להתקיימותו והשארתו בלתי מפוענח.
בתוך סביבה זו פורש שיזף את חוויותיו הרוחניות והארציות מול ועם האור והחושך, כמקום ששואף לחשוף בעולם מפוכח ומסנוור את מעטה הקסם שהוסר ממנו. זהו סוג של מיסטיות חילונית שמכירה בתפקידו של הקוסם או של התיאטרון, כאשר ברור לכל שמדובר באחיזת עיניים מכשפת ובו בזמן מעוררת את החוש הביקורתי.
עומר שיזף, צילום: בן אלון