פלורה מלינש | מיכל ידוב | שתי תערוכות יחיד | גלריה אלפרד | פתיחה חגיגית 12.6.26 בשעה 11:00
פתיחת התערוכה האחרונה שתוצג בגלריה לפני סיום פעילותה
שיח גלריה בתערוכה "חִירְבֶּה" ביום שבת ה-13.6 בשעה 11:00 בהשתתפות האמנית פלורה מלינש והאוצרת גליה גור זאב
שיח גלריה בתערוכה "אוולין" ביום שישי 19.6 בשעה 11.00 בהשתתפות האמנית מיכל ידוב והאמנית מאיה כהן לוי
שיח נעילה ביום שבת ה-20.6 בשעה 11:00 בהשתתפות האמנית וד"ר אורלי שבי, מרצה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובמחלקה לתרבות חזותית וחומרית בצלאל
נעילה: 20.6.2026
מיכל ידוב, גלריה אלפרד, ציירי לי מקום, טכניקה מעורבת על עץ 2026
מיכל ידוב | "אוולין"
אוצרת: דינה יקרסון
העבודות המוצגות בתערוכת היחיד של מיכל ידוב נוצרו מתוך המפגש בין זיכרונותיה האישיים של האמנית לבין זיכרונות מדומיינים, שנולדו מתוך הסיפורים ששמעה מאמה. במרכז החלל מוצבת עבודת תלוית-מקום וגדולת מימדים (300X380), שמורכבת מ-32 ציורים. העבודה עשויה בטכניקה רב שכבתית של הדפס עלים, רישום וציור, והיא משחזרת את ביתם של סבה וסבתה של האמנית. העבודה נדמית כציור של חלל אדריכלי, אולם למעשה, היא לא נוצרה מתוך התבוננות בדימוי ממשי, אלא מתוך שברי הזיכרון של ידוב.
שם התערוכה הוא שמה של אם האמנית, שעלתה לישראל מעיראק בצעירותה ונאלצה להחליף את שמה בשם אחר. סיפורי האם על החיים שהותירה מאחור, על רגעי המעבר והעלייה לארץ, ליוו את ידוב במשך שנים רבות והפכו לחלק בלתי נפרד מעולמה הפנימי והחזותי.
תהליך העבודה של האמנית מבוסס על פירוק והרכבה. ידוב עובדת על כל מקטע ציורי בנפרד, כאשר פעולת האיחוי יוצרת מעין תצרף ציורי, המותיר תחושה פרומה של אי־שלמות. פעולת הפירוק והחיבור מהדהדת את מנגנון הזיכרון עצמו: האופן שבו דימויים מן העבר נשכחים ונבנים מחדש, לעולם לא באופן זהה.
בתערוכה אוולין הזיכרון אינו נתפס כעדות יציבה לעבר, אלא כחומר חי ומעורר השראה למעשה הציור. העבודות שואבות השראה מן הביוגרפיה המשפחתית, הנשזרת באיכויות פנטסטיות ומשחקיות. אלה הופכות כל ציור למרחב משתנה של אפשרויות.
מיכל ידוב, גלריה אלפרד, עמק רפאים, טכניקה מעורבת על נייר 2023
צילום: כרמית חסין
פלורה מלינש, גלריה אלפרד, קבר שייח׳ סלמה אבו האשם, הדפס ארכיבי, 2025
אוצרת: גליה גור זאב
פלורה מלינש היא צלמת הפועלת מתוך עיסוק מתמשך בזיכרון, מרחב ושאריות חומריות של נוף מוכר. בהמשך לחקירתה את סביבת מגוריה באמצעות הצילום, מלינש חוזרת אל מקומות שנצרבו בזיכרונותיה מימי ילדותה.
בשבתות נהגו מלינש ואביה לצעוד במסלול קבוע, מביתם שביד אליהו אל כפר שלם, לביקור אצל בני המשפחה. בדרכם חלפו על פני מה שנהוג לכנות ״חִירְבֶּה״*. שרידים המספרים את ההיסטוריה של המקום, והפכו עם השנים למבנים שקופים בנוף המקומי.
מלינש מתעדת ולומדת את המקום. מבנה הקבר הסגור כופה מסלול הליכה היקפי, שבו הגוף והמצלמה נעים סביב האתר ללא אפשרות כניסה פנימה. זוהי פעולה פרפורמטיבית מעגלית החוזרת על עצמה, ומייצרת כעין טקס דתי.
מתחם קבר השייח׳ סלמה אבו האשם, שלפי המסורת היה בן לווייתו של מוחמד, שימש כמסגד הכפר סלמה (לימים כפר שלם). בשל קדושתו, המבנה לא נהרס לאחר מלחמת העצמאות. הכפר התפתח סביב מבנה הקבר העתיק שיוחס לסלמה אבו האשם. בשנת 1948 נכבש הכפר בידי כוחות ההגנה, תושביו הערבים נטשו או גורשו ממנו, ועל שטחו הוקמו לימים כפר שלם, רמת גן וגבעתיים.
התיעוד הרגיש של מלינש מזמין אותנו לגלות את המבנה. קבר/מסגד שבעבר קיבל יחס של יראת כבוד מהפוקדים אותו וכעת ונותר עזוב ומוזנח.
* ״חִירְבָּה״ (בערבית: خِرْبة, ח׳ירבה / ח׳רבה) פירושה בדרך כלל חורבה, שרידי יישוב, או מקום הרוס ונטוש. המונח מתייחס בעיקר לשרידים של כפר, יישוב, מבנה קדום או למקום שנעזב או נהרס עם הזמן.
פלורה מלינש, גלריה אלפרד, קבר שייח׳ סלמה אבו האשם, הדפס ארכיבי, 2025