פסטיבל הצילום הבינלאומי ה-13 | PHOTO IS:RAEL | מתחם סינמטק תל אביב | 11-21 בנובמבר 2026

מנכ"ל ומנהל אמנותי PHOTO IS:RAEL: אייל לנדסמן

אוצרת ראשית PHOTO IS:RAEL: סבטלנה ריינגולד 

מנכ"ל סינמטק תל אביב: תומר כהן

סמנ"כל ומנהל אמנותי סינמטק תל אביב: אבישי כהנא

 תערוכות פתוחות לקהל הרחב | מאות צלמים מהארץ ומהעולם אירועים מיוחדים | סרטים | סיורים מודרכים | שיחי אמן | פעילויות לכל המשפחה

פסטיבל הצילום הבינלאומי הפך עם השנים למוסד אמנותי מוכר, שמושך אליו מדי שנה עשרות אלפי מבקרים. במסגרת הפסטיבל, שיתקיים השנה במתחם סינמטק תל אביב בין התאריכים 11-21 בנובמבר, יוצגו יצירותיהם של מעל 200 צלמים מובילים מישראל ומרחבי העולם, לצד עשרות תערוכות ייחודיות המוקדשות לפעילות החברתית של PHOTO IS:RAEL  המתקיימת לאורך כל השנה עם מאות קבוצות וקהילות ברחבי הארץ. הפסטיבל הינו אירוע פתוח לקהל ללא עלות בכל מתחם הסינמטק. לאתר הפסטיבל

אזרחים/ Citizens /مواطنون  נושא פסטיבל הצילום הבינלאומי השנה מזמין אותנו לשאול מה המשמעות של להיות אזרחים, לראות את מי שסביבנו, להשמיע קול ולקחת חלק בעיצוב המציאות המשותפת. דרך צילומים וסיפורים אישיים, הפסטיבל מעניק במה לנקודות מבט שלא תמיד נשמעות, מפגיש בין אנשים וקהילות, ופותח מרחב לשיחה, למעורבות ולשינוי.  במרכז הפסטיבל עומדת התפיסה שאזרחות היא גם פעולה מתמשכת של נוכחות והשפעה במרחב הציבורי. הצילומים והסיפורים המוצגים בו מביאים נקודות מבט הצומחות מתוך התמודדות יומיומית עם חסמים ומצוקות חברתיות, לצד כוחות של קהילה, שייכות ותקווה. הסיפורים המלווים את הדימויים מחברים בין האישי לציבורי. הם מעניקים מקום לקולות שלעיתים אינם נשמעים, ומאפשרים לאנשים ולקהילות להציג את המציאות מנקודת מבטם ולהגדיר את עצמם. מתוך ריבוי העדויות עולה גם שאלה על תפקידו של הצילום: כיצד הוא יכול להרחיב את הבנת המציאות ולתת מקום לאמיתות ולסיפורים שונים? 

״אזרחים״ הוא קריאה להכיר בכוחם של צילום ועדות לבנות חברה דמוקרטית ומשתפת יותר — חברה שבה אנשים וקהילות נוכחים, נראים ומשפיעים.    

הפסטיבל מהווה נקודת שיא של הפעילותה השנתית של PHOTO IS:RAEL, המיושמת באמצעות מודל ייחודי בשם PHOTO VOICE – מתודה מבוססת על ההכרה שלכל אדם בחברה ישנה הזכות להציג את עצמו, לשקף את עולמו לסביבה ולומר את דברו באופן ישיר ובלתי אמצעי. בעזרת מודל זה, עשרות משתתפים מקהילות מוחלשות ברחבי הארץ לומדים את שפת הצילום ומתנסים בצילום מעשי על מנת לתאר את חייהם וחוויותיהם. המשתתפים מציגים בפסטיבל לצד צלמים מובילים מהארץ ומהעולם. 

על אף האתגרים, יארח הפסטיבל גם השנה מספר לא מבוטל של אורחים מחו"ל: אוטה ברהנד (גרמניה), לאורה פנאק (בריטניה), רומואלדס רקאוסקאס ואגלֶה ראקאוסקַאיטֶה (ליטא), אנדי גאלדי וינקו (הונגריה), רנטה ברטלמן (אוסטריה), ורוזה מרינלו (איטליה) שאף יקיימו מפגשים עם הקהל בעקבות תערוכותיהם המוצגות בפסטיבל.  

כבכל שנה, הפסטיבל יכלול גם שלל סיורים ואירועים מיוחדים. בין האירועים המתוכננים השנה: קולנוע אימפקט, שיח וסרט קולנוע בנושא השפעתה של העשייה החזותית על המציאות, שיתקיים ב־15 בנובמבר; אזרחיות, פאנל בהשתתפות הצלמת שגית זלוף לצד הקרנת סרט קולנוע, שיתקיים ב־18 בנובמבר;  אירוע השיא של הפסטיבל - פלאשנייט: אזרח לילה אירוע רב תחומי שישלב קולנוע, צילום ומגוון תחומי אמנות ותרבות שיתקיים ביום שישי, 20 בנובמבר, ויכלול הקרנות רצופות של סרטים קצרים וארוכים, תיעודיים ועלילתיים, העוסקים במחאה, בבחירות, באזרחות ובדמוקרטיה, לצד אירועים ופעילויות נוספות לאורך הלילה. 

במסגרת הפסטיבל מוצגות תערוכות רבות. ביניהן: 

"אזרחים: זיכרון. כוח. קול" - תערוכה מרכזית 

מושג ה״אזרחים״ נבחן בפסטיבל דרך שלוש פרספקטיבות השזורות זו בזו: זיכרון, כוח וקול. יחד הן מציעות להתבונן באזרחות לא כמצב נתון, אלא כתהליך מתמשך של שייכות, השתתפות ואחריות. 

ציר זיכרון עוסק באופן שבו היסטוריות אישיות, משפחתיות וקולקטיביות מעצבות זהות ותחושת שייכות. הצילום משמש כאן כלי לשימור, עדות וביקורת, ומעניק נוכחות לסיפורים ולמקומות שנותרו מחוץ לנרטיב הרשמי. 

ציר הכוח בוחן את המנגנונים הקובעים מי זוכה להיראות, להישמע ולהיות מוגן, ומי נדחק לשוליים. לצד חשיפת מערכות שליטה, העבודות מציגות גם התנגדות, סולידריות ועשייה אזרחית. 

ציר הקול מתמקד ביכולת להפוך חוויה אישית לידע ציבורי. באמצעות דימויים ונרטיבים אישיים, יחידים וקהילות תובעים נראות ונוכחות ומציעים דרכים חדשות לחשוב על חברה, אחריות ועתיד משותף. 

אמנים משתתפים: סהר אורן, שרון אילון, ענת אכר שהם, אנה אקולד, אריאל אראקי, עילי ביתן, אופיר ברמן, גלית ברק, שחף גולני, מיכאל גלמי, ערן הורן, עמית הר־מן, פבל וולברג, נסים טל, שיגארו יושידה, גלעד גולי כהן, תמר לדרברג, עידן לוי, תמר נסים, טל סיון־צפורין, מור פלד, נועה פרץ, וולפגנג צורבורן, סלמן קלש, עידו רוזנטל, ליאן שרקייה. 

  PjShak (איראן/צרפת) - "דם וזהב" בעקבות מותה של מהסא אמיני והתעוררות תנועת "אישה, חיים, חירות", החלה האמנית האיראנית, החיה בגלות ופועלת בשם הבדוי PjShak, לאסוף דימויים וסרטונים שהעלו אזרחים איראנים בעילום שם לרשתות החברתיות. בקולאז'ים ידניים המשלבים גזרי נייר, רישומים, תצלומים, טקסטים ושירה, היא מחברת בין זיכרונות ילדות לטראומה קולקטיבית. הסדרה מוקדשת לנשים ולגברים הנאבקים לחירות ומעניקה למאבקם נוכחות חזותית חיה, עוצמתית ומתמשכת מול צנזורה, דיכוי והשתקה. 

מסימו פלונה (איטליה) - "האזרחים של החלום שקרס" זוכה פרס מיתר למצוינות בצילום בסדרת התצלומים המתמשכת סקאמפיה – משהו השתבש בוחן הצלם מאסימו פלונה את המפגש בין חזון אדריכלי אוטופי לבין מציאות אנושית של התפוררות והישרדות. שכונת סקאמפיה שבצפון נאפולי, שתוכננה כמיזם מודרניסטי שאפתני של דיור ציבורי, הפכה עם השנים לסמל של כישלון אורבני וחברתי. על רקע מבנים מצולקים, גרפיטי ושברים, פלונה מצלם את תושבי המקום במבט ישיר ונוכח. לצד סימני ההרס, נחשפים גם רגעים של קרבה, רוך וסולידריות, המציעים את הקשר האנושי ככוח של התנגדות, המשכיות ותקווה בתוך מרחב שנשחק.   

אבישג שאר-ישוב (ישראל) - "בהילוך מעבר: לפני שהמגדלים עולים" התערוכה החדשה של צלמת העיתונות והתעודה עטורת הפרסים אבישג שאר־ישוב מביאה את סיפורו האנושי של רובע ריב"ל בתל אביב, ברגע מכריע של תמורה עירונית. היא שואלת: מה קורה למקום שעתידו כבר נחתם על המפה, בעוד ההווה שלו מסרב לעצור? במבטה הישיר והחשוף לוכדת שאר־ישוב את החיים הפועמים בשטח, את המבנה ההיסטורי ואת האנשים הממשיכים ליצור במו ידיהם. הצילום התיעודי, הישיר ובגובה העיניים, מעניק להווה האנושי משקל שווה לזה של תוכניות העתיד. אוצר: אלכס קפלן. התערוכה מוצגת בחסות קרסו נדל"ן. 

"PHOTO VOICE: תוצרי הפעילות החברתית" תערוכות PHOTO VOICE מביאות אל המרחב הציבורי את קולם של משתתפים ומשתתפות בתוכניות החברתיות של PHOTO IS:RAEL. דרך צילום, כתיבה ושיח קבוצתי – בני ובנות נוער בסיכון, בעלי צרכים מיוחדים, קהילות המתמודדות עם תהליכי שיקום וחוסן, ומשתתפי פוטו-סלאם – יהודים וערבים – מספרים את סיפורם מנקודת מבטם. הצילום משמש כלי לביטוי ולעיבוד, לחיזוק מסוגלות ושייכות, ליצירת מפגש ודיאלוג ולהשמעת קולות שלא תמיד זוכים לבמה. הצגת העבודות בפסטיבל היא חלק משמעותי מהתהליך: היא הופכת סיפור אישי לנוכחות ציבורית ומזמינה את הקהל להתבונן, להקשיב ולהכיר מציאות דרך עיניהם של המשתתפים. אוצרות: חן דוד פלורנטין ועינבל בן דור 

לא שותקים: תושבים מבאקה אל-גרביה, אכסאל ויפיע מדברים על האלימות בחברה הערבית.  מה קורה לקהילה כשהאלימות הופכת לחלק מהשגרה? תושבות ותושבים מבאקה אל־גרביה, אכסאל ויפיע מביאים לתערוכה קולות של כאב, מחאה ואחריות – לצד התעקשות לדמיין עתיד בטוח יותר. ב־2025 נרצחו 252 אזרחים ערבים, מספר שיא המעיד על ממדי המשבר ועל הדחיפות לפעול נגדו. מחמוד סיף אלדין כתאנה מבאקה אל־גרביה כותב: "אי אפשר שהחיים יימשכו כל עוד האלימות המשתוללת בחברה נמשכת! התקוממו מדי יום כדי שנבנה עתיד טוב יותר לילדינו". הצילומים והעדויות בתערוכה מזמינים לעצור, להקשיב ולראות במחאה צעד ראשון בדרך לשינוי. 

"גופים בקצה: מיפוי ההגירה המגדרית האוקראינית בישראל" תערוכה זו מביאה לקדמת הבמה קול ייחודי, עדין והכרחי, שכמעט ואינו זוכה לביטוי בשיח הישראלי. הקול הזה צומח מתוך קהילת הנשים האוקראיניות שהיגרו לישראל במהלך העשור האחרון, בנסיבות שונות ובמעמדים משפטיים שונים, ונושא עמו חוויה רב־שכבתית של שתי מלחמות, עקירה ומציאויות מגדריות מורכבות. באמצעות האמנות, התערוכה מנכיחה מרחב של כאב, חוסן וזיכרון, שלעתים קרובות מדי נותר ללא קול. אוצרות: יעל אסייג, ורה גייליס אמניות משתתפות: יעל אסייג, סשה וארס, ורה גייליס, ריטה גרצמן, אירה קרמר, מריה ליכטמן, מריאנה נזרוק, אולגה פנצ'נקו, פולינה ולר, SAINT.JOAN     

כרמן אלמקייס עמוס (ישראל) - "המוקרנים" בשנות החמישים נחשפו כ-100 אלף ילדי עולים, רובם מאסיה ומצפון אפריקה, לקרינת רנטגן במסגרת טיפולים נגד גזזת, שהותירו נזקים קשים. בתערוכה "המוקרנים" של כרמן אלמקייס עמוס מוצגים תצלומים שבהם טקסטים ומסמכים מארכיוני המדינה מוקרנים על גופם ופניהם של הניצולים. המפגש בין הניירת הממסדית לעור האנושי הופך את הגוף לעדות חיה, משיב למצולמים את קולם ומערער על סמכות הארכיון הרשמי ואמינותו. ייעוץ וליווי אמנותי: יורם בלומנקרנץ 

אוטה בהרנד (גרמניה) - "ילדות הדוב: מקום המקלט של העצמי" בפרויקט ילדות הדוב: מקום המקלט של העצמי בוחנת הצלמת אוטה בהרנד את אזור הסף שבין נעורים לנשיות ואת האופנים שבהם נערות מתבגרות מבקשות להגן על עצמן מפני מבטים וציפיות חיצוניים. בהשראת דימויים מיתיים של עור הדוב כמעטפת מגוננת, ההסתרה הופכת בעבודתה לא למחיקה אלא למעשה של הגדרה עצמית ושליטה בנראות. צמדי התצלומים, המחברים בין דיוקנאות לדימויי טבע ובעלי חיים, יוצרים מרחב פתוח לפרשנות. הסווטשירט הרחב והפרווה הסימבולית נעשים מקלט, מרחב אישי ואקט של התנגדות לתכתיבים חברתיים. 

לאורה פנאק (בריטניה) - "הסימטריוֹת של האי" בפרויקט הסימטריות של האי מתבוננת הצלמת לאורה פנאק בבני נוער בשתי קהילות המרוחקות זו מזו כמעט עד קצות הגלובוס – בבריטניה ובטסמניה. מתוך עניין בדמיון המפתיע שעשוי להתגלות דווקא בין מקומות רחוקים, היא מתמקדת ברגעי מפגש, במחוות ובמערכות היחסים שמעצבות את חייהם החברתיים של המצולמים. פנאק לוכדת אותם ברגע סף בין ילדות לבגרות, כאשר זהות ושייכות עדיין נמצאות בתהליך התהוות. לצד כוח, מתח וקשיחות נחשפים גם רוך, קרבה ופגיעוּת, והמרחק הגיאוגרפי מתחלף בתחושת דמיון אנושית החוצה גבולות. 

אנדי גאלדי וינקו (הונגריה) - "ארץגעגועים" בסדרת התצלומים ארץגעגועים בוחנת הצלמת אנדי גאלדי וינקו את משמעותם המשתנה של בית ושייכות. לאחר שנים שבהן חיה מחוץ להונגריה וחיפשה את מקומה בעולם, שבה אל ארץ הולדתה במבט חדש. דרך אנשים, מחוות יומיומיות ומרחבים מוכרים, היא מתבוננת מחדש במקום שהותירה מאחור, על יופיו, מורכבותו וסתירותיו. הפרויקט נע בין נוסטלגיה לנוכחות, בין זיכרון העבר לחוויית ההווה, ומשרטט דיוקן של דור החי במתח שבין תנועה לשורשיות. מתוך המפגש המחודש עם המוכר עולה השאלה כיצד ניתן לשוב ולבנות תחושת שייכות, ומה פירושו של בית כאשר הוא אינו עוד מובן מאליו. 

"רשות הדיבור" (תערוכת ספרי צילום) המדיום העומד במרכז התערוכה – ספר שהוא יצירה צילומית בפני עצמה. בין אם מדובר בסדרת צילומים שנבנתה לאורך שנים, צילומים שמבקשים הקשר, או פרויקט חדש שמחבר בין טקסט לדימוי צילומי, התערוכה מציעה הזדמנות נדירה להפוך אותם לספר צילום מגובש, אישי ומדויק. העבודות בתערוכה מבקשות להתבונן בדרכים שבהן יחידים וקבוצות פועלים כאזרחים בחברה הדמוקרטית, דרך נוכחות, יוזמה, קהילה, מחאה, שיחה, דאגה, אחריות, פעולה משותפת או דמיון פוליטי. אמנים משתתפים: אברהם זרן, סלין אברהמי, איתן אונר, אביב אטלס, רקפת בן חיים, דתיה בן דור, יעל בן ישר, חיים ברמן, עדן דפני, דליה זילקה, רועי כהן קורמן, שלי כהן, שהם כירוכג, יעל מנין, צבי מרכוס, ארנה נאור, ורד רמון, רחל פנסקי, עינבל בן דור. אוצרת: אליסיה שחף   

"צילום בחסד: עדי נגב – נחלת ערן, כפר שיקומי" "עדי נגב – נחלת ערן" הוא כפר שיקומי בנגב, המציע מגורים, טיפול, שיקום, תעסוקה וקהילה לאנשים עם מוגבלויות, ופועל לקידום עצמאות, שוויון והשתלבות בחברה. במסגרת סדנת פוטו־ווייס המתקיימת בכפר, המשתתפות והמשתתפים משתמשים במצלמה כדי לספר את חוויית חייהם מנקודת מבטם. הצילום הופך לכלי של ביטוי, נראות והשתתפות, המאפשר להציף חסמים, לחזק תחושת שייכות ולהשמיע קולות שלרוב נותרים מחוץ למרכז השיח הציבורי.  מנחי ואוצרי הסדנה והתערוכה: אסתי סוריה אזערי ואבי לוי  

מצאתם טעות? כתבו לנו | במייל או בווטסאפ