שרון אזגי, סבתא - פרט מתוך המיצב, במעבדה
במיצב הרב-חושי "בית קליפה", האמנית שרון אזגי יוצרת מערכת פתוחה שבה נשימתו של גוף אורגני אחד ממשיכה להתקיים בגופו של אחר — גוף שכבר איננו. לב לבו של המיצב הוא חיישן ביולוגי המחובר לעליו של צמח בטטה, הרגיש לשינויים סביבתיים ומפיק מיקרו-פולסים, המודדים את "דופק הצמח". פולסים אלו מתורגמים למצבים חושיים כמו "נשימה", "אנחה" או "תגובה" — החל מאנחות קלות של אי-נוחות ועד אנחות כבדות המעידות על מצוקה.
תחושות אלו זוכות לביטוי ויזואלי דרך נשימותיה של סבתה המנוחה של אזגי, אשר דמותה מוקרנת על יריעת ערפל שקופה. הדימוי מופיע ונעלם כמעין רוח רפאים, ומחזק את תחושת הארעיות של המיצב. הסבתא מנסה לשיר שיר ילדות, אך מצבה הגופני מקשה עליה. קולה נשבר לעיתים, מתאמץ, משתבש, ולעיתים אף מתמוסס עם האדים הנפלטים ממכשיר ערפול המוסתר בגופו של שואב אבק ישן.
שרון אזגי, צמח בטטה, פרט מתוך הצבה, המעבדה
החלל עצמו מזכיר חלל ביתי, אך מושאיו ריקים, ארעיים, כמעט תלושים מכל הקשר – ובו בזמן נושאים מטען רגשי ותרבותי עמוק. התחושה היא של חממה חושית: מקום שבו החיים עודם נושמים בתוך מה שכבר יבש, התפורר ונותר כקליפה בלבד.
"בית קליפה" הוא גם מיצב של פרידה וגם פעולה של שימור. זהו ניסיון פיוטי לברוא מחדש אפשרות של חיים בין חרכי הזיכרון — ארכיון חושי שבו הנשימה היא אמצעי תקשורת, וקולו של מי שאיננו עוד ממשיך להדהד בגוף, מחוץ למסגרת הזמן.
שרון אזגי, סקיצה להצבה, במעבדה
שרון אזגי, אמנית רב תחומית, הציגה במוזיאונים וגלריות מובילות בארץ. שרון עוסקת בווידיאו, פיסול, רובוטיקה, תכנות, אמנות סייבר ובסאונד. בעבודתה היא חוקרת דרכי פעולה וקידודים אפשריים על מנת ללמוד איך לתווך את הגוף הפיזי דרך עולמות דיגיטליים, תוך כדי הקבלה בין תהליכים גופניים לבין תהליכים מכניים ורובוטיים.
שרון אזגי בונה מערכות, שחלקן פיזיות וחלקן ממוחשבות, הלוקחות מידע מסוג אחד והופכות אותו למשהו אחר; לפעמים המידע פיזיולוגי כמו פעימות הלב ומדדי גוף, ולפעמים דיגיטלי מאתרים וממנועי חיפוש. למערכות פוטנציאל לחיי נצח. הן מתוכננות כך שתוכלנה להמשיך ולתפקד בעצמן ולעצמן ללא עזרה אנושית חיצונית.
ליצירת קשר :
שרון אזגי : 050-5462485
שרון תובל : 0507412325