תערוכה קבוצתית | "מה נשמע כרגע בשטח" | גלריה שלוש | נעילה 26.7.25
אוצרות: נירה יצחקי, אביגיל טלמור
אמנים: ניבי אלרואי, צ'ומין בדיולה, ארנון בן דוד, אורי גרשוני, משה גרשוני, תמה גורן, זוהר גוטסמן, שי יחזקאלי, יעל יודקוביק, פמלה לוי, יוסי מרק, חיימי פניכל, תומר ספיר, עפר רותם, אסף רהט, מיקי קרצמן, מורן קליגר, פנחס צינוביץ'
Tama Goren, Primaries at Kfar Maccabiah, 2025, watercolors on paper, 21x30 cm
התערוכה "מה נשמע כרגע בשטח" היא נגזרת עכשווית לתערוכת היחיד של פנחס צינוביץ' אשר הוצגה בגלריה שלוש בשנת 2001 ונשאה את אותו השם.
שם התערוכה, שאול מלשון מבזקי החדשות ולקסיקון גלי צה"ל, טומן בחובו עומק תרבותי, רגשי ופוליטי. זוהי שאלה ישראלית, אגבית ועם זאת טעונה, שממשיכה להדהד ברחבי הגלריה גם לאחר למעלה משני עשורים – הד להיסטוריה מקומית, לתודעה ציבורית ולעולמות פנימיים.
זוהי שאלה שמחייבת התייחסות מחודשת לנוכח התהפוכות של ההווה הישראלי. עלינו להכיר בזליגה הבלתי נמנעת של המציאות הישראלית – על מורכבותה, הקונפליקטים שבה, וחוסר הוודאות שמלווה אותה – אל תוך הנפש, הסטודיו ומשם אל גוף עבודת האמנות.
Nivi_Alroy_Drift 1_2020-2023_Pencil and watercolor on paper_27X35 cm
"מה נשמע כרגע בשטח" היא שאלה הגדולה מסך חלקיה. כפי שציינה הילה שקולניק בקטלוג התערוכה מ-2001: חלקו הראשון של השם מהדהד את מסורת האמנות הישראלית "מה נשמע" הן מילות פתיחה מתוך יצירתו של אריה ארוך, "מה נשמע מה נשמע בבית מה שלום האנשים איך הם חיים", המצוירת גם היא על רקע אדום-דם.
זוהי גם אותה השאלה ששאל גרשוני את חייליו בשנות השמונים – שאלה הנובעת מתוך פצע אישי ולאומי כאחד. כך נולד, בבהירות מפתיעה, מוטיב קטן אך משמעותי באמנות הישראלית: לא דימוי חזותי מובהק, אלא היגד לשוני, יומיומי, שמחבר בין ארוך של שנות השישים, לגרשוני של שנות השמונים, לצינוביץ' של שנות האלפיים – ומשם אל אמני הדור הצעיר המשתתפים בתערוכה הנוכחית.
חלקו השני של שם התערוכה – "בשטח" – פותח שדה פרשנות עשיר. מהו אותו "שטח"? האם מדובר במרחב גיאו-פוליטי, במרחב אישי כמו הסטודיו או הבית, או שמא בשטח הפקר – נפשי, רגשי או חברתי – שאינו נתון לפיקוח ואינו שייך לאיש?
Uri Gershuni, Damage, 2016, Archival Inkjet Print Burnt with a Magnifying Glass and the aid of the sun, 40X50 cm (Framed)
בתערוכה זו מתערערות הקונספציות המוכרות של מושג ה"שטח". לא עוד אדמה מוצקה, אופקית ודו-ממדית, אלא קרום דק ושביר שתחתיו רוחשים חיים. השטח מתפקד כאן כלימבו – אזור ביניים בלתי יציב שבו מצבי קיום מתחלפים ונשזרים זה בזה. העבודות המוצגות מבקשות לבחון את השטח כמרחב דינמי הנתון לשינוי מתמיד, לעיתים עד כדי התמוססות.
בחלק מהעבודות את פני שטח מחליפים פני המים, לא רק כייצוג אסתטי, אלא כעיקרון מושגי המנסח את היחסים בין הגוף, החומר והנפש. המים נתפסים כאן כיסוד טרנספורמטיבי – גבולי, מתעתע, אך גם מרפא. הציפה על פני המים, המנטרלת זמנית את כוח הכבידה, נבחנת כמצב של ביניים: פרקטיקה של שחרור ושל התמסרות, המזמינה התבוננות פנימית והשהיית זמן. המים אינם עוד רק אובייקט של התבוננות, אלא מדיום של חוויה פנימית – כזה שמאפשר תנועה מהכאוס אל הריכוז, מהפצע אל תהליך של ריפוי.
Shai Yehezkelli, Door Knock, 2022, oil on canvas, 80x70 cm
"מה נשמע כרגע בשטח" מציעה לא רק שיקוף של המציאות אלא התמודדות חיה עמה. העבודות מבטאות את הדינמיקה המתוחה שבין היומיומי לחריג, בין שגרה לאיום, בין פרטי לקולקטיבי – נושאים שמאפיינים את החיים בישראל ומכתיבים את אופן יצירתה וקריאתה של אמנות מקומית.
"מה נשמע כרגע בשטח" מציעה לא רק שיקוף של המציאות אלא התמודדות חיה עמה. העבודות מבטאות את הדינמיקה המתוחה שבין היומיומי לחריג, בין שגרה לאיום, בין פרטי לקולקטיבי – נושאים שמאפיינים את החיים בישראל ומכתיבים את אופן יצירתה וקריאתה של אמנות מקומית.