בתערוכה תחת הכותרת "טבע דומם מאד" גרביאן עוסק במהלכים של פירוק והרכבה. הוא מפרק תפנימים, קונבנציות של טבע דומם, תקדימים בתולדות האמנות וסנטימנטים של אינטימיות ויחסים. הוא מביט באהובות, באביו, בחיים הנחווים כמאבק, מפרק ומרכיב אותם מחדש כבמה, שעליה יכול הצבע לחשוב על עצמו כחומר וייצוג