"נוף משנה משמעות" | תערוכה חדשה במכללת תל חי
נעילה: 15.12.26
החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה מגיעה לאצבע הגליל "נוף משנה משמעות" – תערוכה חדשה במכללת תל חי
עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית נפתחה לקהל תערוכה חדשה במכללת תל חי שבאצבע הגליל, הנושאת את השם נוף משנה משמעות.
התערוכה היא פרי שיתוף פעולה בין המכון לאמנויות תל חי לבין "החממה לאמנות מקום" של מוזיאוני חיפה, המתקיימת הודות לנדיבותה של קרן דניאל האוורד, התומכת במיזם החממה לאמנות מקום. חיבור זה נולד מתוך מטרה משותפת לחזק, לטפח ולהדהד את קולם של אמנים ואמניות החיים ופועלים בגליל העליון.
אורי סעצ'י, מקום, 2026. צילום: באדיבות האמן
"החממה לאמנות מקום" היא פרויקט הדגל של מוזיאוני חיפה, במסגרתו בכל שנה נבחרים אמנים אשר פועלים בתוך קהילה שהם בוחרים ובשיתוף אנשי הקהילה ביצירה האומנותית. אוצר החממה לאמנות מקום של מוזיאוני חיפה הוא עוז זלוף.
התערוכה, באוצרותן של דנה ניצני ועדי לם, מציגה 5 פרויקטים אמנותיים של אמנים החיים ביישובי הגליל העליון. בעקבות המלחמה והפיכתו של האזור לחזית, נוצרה "החממה הצפונית" כמעבדת יצירה ייחודית. בתוך מציאות שמשתנה תדיר ומשפיעה באופן דרמטי על אורח החיים, הוזמנו המשתתפים להתבונן מחדש על המקום המשמש עבורם בית. בטכניקות של ציור, פיסול ומיצב, מעניקים כל יוצר ויוצרת ביטוי אישי להשתנות הנוף: לעתים באמצעות התייחסות לנוף הגיאוגרפי הקונקרטי, למרחב המחיה המסוים ולשאריות שנאספו ממנו, ולעתים באמצעות מבט מופשט יותר, הנוגע בנוף הפנימי ובגוף המשתנה גם הוא עם המקום.
לדברי דנה ניצני, מנחת "החממה הצפונית" ואוצרת שותפה בתערוכה: "הפרויקט, שהחל לפני כשנה, התקדם בשני נתיבים מקבילים: עבודה אישית של כל אמן בסטודיו שלו, לצד מפגשים קבוצתיים שחידדו את התמה המשותפת וחיברו בין חברי הקבוצה. למרות שהתהליך נעצר מספר פעמים בעקבות המצב הביטחוני, בחרנו והצלחנו להמשיך, לאסוף את השברים וליצור תערוכה עשירה ומגוונת. תחושת הערעור הפכה לחלק מהותי מליבת הפרויקט, והאמנות שימשה עבורנו מקור כוח, כלי ביטוי ולעיתים מפלט מהמציאות המורכבת. כשהמציאות מרגישה כמעט בלתי אפשרית, היצירה המשיכה להתקיים ולהוות אי של משמעות".
גל מקליין מיטשל, ללא כותרת, 2026. צילום הצבה גבי גיל לוין
עדי לם, אוצרת שותפה בתערוכה, מוסיפה: "הפרויקט מהווה מרחב של ביטוי אמנותי לאמנים מהפריפריה הצפונית, שחשוב שישמיעו את קולם. התוצאה היא תערוכה מגוונת, עשירה ומרתקת, המזמינה את הקהל לקחת חלק בחוויה ולמצוא בה משמעות".
אמנים משתתפים:
אורלי הומל, שולחנות: מיצב פיסולי המפגיש בין שני שולחנות אשר נוצרו בתקופות זמן שונות, המגלמים רעיון משותף: מפגש אנושי והתכנסות קהילתית. השולחן התחתון הוא דולמן - מבנה אבן קדום ("dol" - שולחן, "men" - אבן), המקושר למנהגי קבורה ולתפיסות קוסמולוגיות, ומהווה עדות למחשבה רוחנית ולנוכחות אנושית באזור לפני כ- 4,000 שנה. מעליו מוצב במהופך שולחן עץ המזוהה עם קק״ל - סמל ישראלי מוכר לחיק הטבע, להתכנסות ולמנוחה.
אורי סעצ'י, מקום: סדרת ציורי שמן, שבהם דיוקנאות עצמיים של האמן במרחב הביתי שלו. המבט של סעצ'י נע בין פנים לחוץ: הוא מתבונן על הגוף שלו לצד הנוף הנשקף מהחלון - ועל האופן שבו שניהם מתעצבים ומשתנים בצל המלחמה המתמשכת. כך, מושג ה"מקום" משתחרר מהגדרתו כמיקום גיאוגרפי ומקבל ביטוי באמצעות המרחב האישי - האינטימי, החשוף והראשוני ביותר - הספה הביתית.
אסנת וייס שושן, עמוד ושברו: בתוך המציאות השבירה, יוצרת וייס שושן עמוד בטון כבד ויציב המשתלב בין עמודי התמיכה של הגלריה. בשונה מהם, חלקו העליון של העמוד שבור, כעקבה לחוסר היציבות ולאי-הודאות המאפיינים את הזמן והמקום. הצצה בעינית שבעמוד מגלה בתוכו תמונת עולם מהופכת - "קמרה אובסקורה". ההיפוך האופטי מהדהד את השבר האישי שחוותה האמנית בעקבות אובדן במשפחתה בשבעה באוקטובר 2023, ואת האופן שבו חייה וחיי כולנו התהפכו בעקבות המלחמות המתמשכות.
נועה הגלעדי, הדף, 2026. צילום הצבה גבי גיל לוין
נועה הגלעדי, הדף: מיצב פיסולי שמחבר בין שברי רעפים וזכוכיות. בעבודה זו עוסקת האמנית במושג ה"בית" ובתפקידו הבסיסי לספק קורת גג, ביטחון והגנה, תפקידים העומדים למבחן בימי מלחמה. בין אזעקות וירי טילים, ליקטה הגלעדי שיירים מבתים שנפגעו כתוצאה מהמלחמה: רעפים שהתנתקו ושברי זכוכיות. את השברים הללו היא מאחה בתנור - ביחד ולחוד. אחת מתכונותיה הייחודיות של הזכוכית היא יכולתה להישבר ולהתאחות שוב ושוב, כך שהאפשרות להישבר מתקיימת בה לצד היכולת להיבנות ולהתעצב מחדש.
גל מקליין מיטשל, ללא כותרת: מיצב פיסולי שבבסיסו בד שיפון, שאותו יצקה האמנית בפוליאסטר ומתחה על גבי מסגרת המשולבת בסיבי זכוכית - טכניקה שפיתחה בעצמה, ומהווה תוצר של התנסויותיה ביצירה של חומרים חדשים במהלך השנים האחרונות. טכניקה זו, מאפשרת למקליין מיטשל לשמר את איכויותיו העדינות והשקופות של הבד, ובה בעת להעניק לו גוף ומבנה קשיחים. המפגש בין אופיים המנוגד של החומרים משקף מצב נפשי ותודעתי כמאפיין של התקופה הנוכחית: ניסיון להחזיק צורה בתוך מציאות כאוטית ומשתנה.
אורלי הומל, שולחנות, 2026. צילום הצבה גבי גיל לוין
תאריך נעילת התערוכה: 15.12.26
ימי ושעות פתיחה:
הגלריה פתוחה בימים א-ו בשעות הפתיחה של האוניברסיטה:
ימי א-ה 7:15-22:00
ימי ו וערבי חג 7:17-14:00
הכניסה חופשית