תערוכות ואירועים

בתערוכה יציגו הסטודנטים את הרעיונות שלהם למושג "ריאליטי צ'ק", לצד מחשבות על תערוכת הגמר. זהו מהלך ראשון מסוגו, המשלב יצירה אמנותית עם פעולה חינוכית-רעיונית, ונוצר בשיתוף פעולה הדוק בין 'בפנוכו', מרחב מארח מבית intu של קבוצת ריאליטי, לבין הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים, בהובלת עתר גבע, ראש בית הספר לאמנות של הסמינר, ודוד דניאל, מרצה הקורס.

קבוצת הנדל״ן מבנה פותחת את דלתות אחד הבניינים הייחודיים שבבעלותה לציבור הרחב ללא תשלום, במטרה לקדם יצירה, מצוינות, חדשנות ואחריות חברתית בעידן בו הגבולות בין העולם הממשי לווירטואלי מיטשטשים, האמניות והאמנים המציגים בתערוכה "המבנה", משלבים טכנולוגיות דיגיטליות חדשניות וחוקרים כיצד מבנים פיזיים, חברתיים ותודעתיים מעצבים את המציאות שלנו.

אורה בריל תציג בחלל המרכזי של גלריה מאיה עבודות חדשות מן השנים האחרונות. בתערוכה יהיה ייצוג של מספר גופי עבודה שנובעים זה מזה ומתכתבים זה עם זה. השנתיים האחרונות היו מאופיינות, מבחינתה של בריל, באתגרים לא פשוטים מן הבחינה האישית ומן הבחינה הלאומית. לצד התמודדות עם מצב רפואי קשה בתוך ביתה פנימה, ודאגה אינסופית לבניה שגויסו למלחמה בעזה, היא חוותה כמו כולנו את טבח השבעה באוקטובר 23' וייסורי החטופים ובני משפחותיהם שמלווים את כולנו עד היום.

בתוך כל אחד מאיתנו מתקיים כלוב – עשוי פחדים, מוסכמות, זיכרונות ודעות קדומות. לעיתים הוא שקוף, לעיתים מוזהב, ולעיתים סוער ומשוגע. התערוכה "כלוב משוגע – שחרור דמיון ואשליה" מבקשת להתבונן בכלוב הזה מקרוב – לא כדי להישאר בו, אלא כדי לפרוץ אותו. העבודות המוצגות בתערוכה חוקרות את הדיאלוג שבין מגבלה לחופש, בין אשליה למציאות, בין כאוס פנימי לבין תקווה.

קופסת עץ וסורג חבלים עשויים לשמש כאינדקס ענייני לאפיון תערוכתה של שרית אכטנברג "הלך החבל אחר הדלי". למרחב המתומצת בחומר ובחפץ מצטרף בקול עודד וולקשטיין כמורה נבוכים נכלולי שזהות דוברו נזילה, שתכניו מהתלים ושניסוחו מתרוצץ בין מלל מכתבי לבין דו שיח במעמד צד אחד. לפיכך, דימוי הקופסה יכול לדידם של מנסחיו לזמן "מחוז חפץ, מקום, דבר, ה-דבר..." ובה בעת לגלם "זיכרון, הבטחה, בית"*.

התערוכה היא מיצב תלוי ־ מקום העוסק באתוס של הפרה כסמל פואטי וחברתי לבנייה, שייכות, פריון והמשכיות – יסודות של בית. באמצעות דימויים חזותיים טעונים ומרובדים, עזרן חוקרת את המתח שבין טוהר לקורבן, בין קודש ליצר ובין פרט לקולקטיב כשהפרה משמשת דמות מיתית, טעונה ועמוקה.