תערוכות ואירועים #אוצר

שמחות להודיע על פתיחת שתי תערוכות חדשות בסטודיו משלך ביום שישי, 13.2.26 בשעה 10:30. גלריה סטודיו משלך, ירושלים. זינב גריביע, רייצ'ל רוטנברג.

עבודותיו של נאמן נולדות מתוך סקרנות מתמדת - סקרנות של חוקר ושל ילד כאחד. נאמן נע בין התבוננות בגרמי השמים, צבירי כוכבים ותופעות קוסמיות לבין התרחשויות מיקרוסקופיות וננו חלקיקים. נקודת מוצא קטנה, לעיתים שולית או יומיומית, הופכת למוקד של התבוננות ממושכת. דרך פעולת הגדלה, בידוד ודיוק, הדימוי מתנתק מהקשרו המקורי והופך למבנה חזותי עצמאי.

בתערוכה יציגו הסטודנטים את הרעיונות שלהם למושג "ריאליטי צ'ק", לצד מחשבות על תערוכת הגמר. זהו מהלך ראשון מסוגו, המשלב יצירה אמנותית עם פעולה חינוכית-רעיונית, ונוצר בשיתוף פעולה הדוק בין 'בפנוכו', מרחב מארח מבית intu של קבוצת ריאליטי, לבין הפקולטה לאמנויות של סמינר הקיבוצים, בהובלת עתר גבע, ראש בית הספר לאמנות של הסמינר, ודוד דניאל, מרצה הקורס.

התערוכה היא מיצב תלוי ־ מקום העוסק באתוס של הפרה כסמל פואטי וחברתי לבנייה, שייכות, פריון והמשכיות – יסודות של בית. באמצעות דימויים חזותיים טעונים ומרובדים, עזרן חוקרת את המתח שבין טוהר לקורבן, בין קודש ליצר ובין פרט לקולקטיב כשהפרה משמשת דמות מיתית, טעונה ועמוקה.

בתערוכת היחיד החדשה שלו "זה לא נורמלי" מציג יבגני (ז'ניה) קלוץ סדרה עוצמתית של צילומי מחאה עכשוויים. באחד מתצלומיו הבולטים מתנוססת הכרזה עם הכיתוב "זה לא נורמלי" – משפט טעון, פתוח לפרשנויות רבות, החושף את המתח שבין המצב החברתי־פוליטי בישראל לבין חווייתו האישית של כל מפגין.

שתי תערוכות חדשות: תערוכת יחיד רטרוספקטיבית ראשונה לאמן הבדואי פורץ הדרך, בשיר אבו-רביע (נ' 1951). "רדיו תפילות: תחנת השידור לכמיהות הלב האנושי", המזמין את הציבור הרחב לקחת חלק ביצירת ארכיון עולמי של תפילות ובקשות לב.

אלה רושמת בעט בשתי ידיים בו זמנית. בעבודה בשתי ידיים יש חיבור של שני קצוות שעובדים יחד ויוצרים שלם חדש המכיל גם שליטה וגם אובדן שליטה, יד יציבה ויודעת ויד שיוצאת מהקווים, האחת חזקה ובטוחה והשנייה חופשית ומשוחררת. לידיים יש חיים משלהן והשילוב פעולה בין שתיהן בעת ובעונה אחת, מוסיף המון קצב ותנועה, ולעיתים בשתי הידיים עטים בצבעים שונים.

קירות לוחשים שמים אדומים מתכנסת סביב חיפוש אחר סימנים – ראיות, זיכרונות, חפצים, ופעולות גופניות – העשויים לשמש עדות לקיום. האמנים.ות המשתתפים.ות נוגעים ברגעים של בריאה וקריעה, חיבור וניתוק, ומציעים מרחב חזותי שבו מתהדהדים בו־זמנית קולות סובייקטיביים וקולקטיביים.

במהלך 15 השנים האחרונות מתקיים בבית הספר לעיצוב שבפקולטה לאמנויות בסמינר הקיבוצים קורס "טיפואטיקה" – שילוב בין טיפוגרפיה לפואטיקה, מושג שטבע המשורר רוני סומק. השנה נבחרה לתערוכה המשוררת יעל גלוברמן, כלת פרס ביאליק לשירה, ששיריה משמשים מקור השראה ליצירות הסטודנטים.

יהושע גריפית, מהאומנים הוותיקים ופורצי הדרך בישראל, מציג ב-סלון משותף לאמנות סדרה של עבודות "קאט-אאוט" שיצר לאורך שלושים השנים האחרונות. התערוכה תחקור את העבודות ביחס למושג "עיבוי צורה", עיבוי, כפי שתיאר זאת פרויד, הוא תהליך שבו אלמנטים מגוונים בתוך הנפש מתחברים ויוצרים תמונה, חלום או מחשבה דחוסים.

החלל ההוליסטי שיצרו השתיים מבוסס על מיצב תלוי חלל שיצרה יקרסון בחלל הגלריה והופך אותה מקוביה לבנה, סטרילית - לאתר פולחן קדמוני, ליבידיאלי, קודר אך חושני. ההצבה מבוססת על ציורי קיר, עבודות בד ואובייקטים פיסוליים. מרבית הדימויים בחלל נוצרו כתוצאה מפעולת In Situ של יקרסון במהלך ימי ההקמה.

החיים האישיים ניבטים בעשייתה הייחודית של האמנית רחל עזרא. אתגרי היום יום ובעיקר המשפחה ומורשתה לדורות, בית הכנסת המשפחתי, מרכז הבית הרוחני כזיכרון ילדות המלווה את בגרותה וצמיחתה כאישה דתייה, כאם ורעייה וכאמנית המתלבטת ומתחבטת.