רות דורית יעקובי | "דרך הלב החי" | גלריה אשכילה | פתיחה 10.9.26
אוצר: איתי גבאי
נעילה: 23.10.2026
רות דורית יעקובי, עץ החיים, צלום: איתי גבאי
"דרך לב חי" תערוכה חדשה של רות דורית יעקובי, באוצרות של איתי גבאי, תפתח בגלריה אשכילה ב -10 בספטמבר.
רות דורית יעקובי ראתה את יצירתה כתיעוד של מסע. לא מסע ביוגרפי, לא התפתחות סגנונית, אלא דרך מתמשכת בין עולמות - בין ארץ המתים לארץ החיים, בין הגוף העייף לנשמה הגדולה, בין המציאות הנראית לעין לבין רבדים נסתרים המבקשים להתגלות בתוכה.
יעקובי פיתחה שפה ייחודית השואבת השראה ממקורות פנימיים מיסטיים ומהטבע הסובב אותה, כשהמדבר מספק לה גם את החומרים וגם את ההשראה. לתערוכה נבחרו כחמישים עבודות, מתוך מאות עבודותיה והיקף עבודתה העצום, המציגות מנעד של סיגנונות וטכניקות, שילוב של כתב, משפטים וקטעי שירה שלה, עם דימויים ארכיטיפיים, פאגניים, שבטיים, שורשיים שחוזרים שוב ושוב רווי שכבות וחומר, גס, בוצי, מאובק, מולחם בלכה, שעווה או דבק ובד בבד כל כך עדין ושברירי, אבקת פימנט וענפים דקיקים, כחולים וזהובים, אדומים עזים ותכלת.
בכתביה מופיעה דמות ההולכת בדרך. היא מתעוררת, לובשת "גלימת אור", יוצאת למסע ונושאת עמה את זעקת העולם מבלי לטבוע בה. "אמרו לה שלא תטבע בים הצער הגדול, שאין שחור ממנו ותלך בשביל שהתוו לה". הדרך אינה בריחה מן הכאב, אלא היכולת לעבור דרכו מבלי להיבלע בו. יעקבי ניסחה זאת במפורש: "השליחות שלי היא לא להימהל במוות ולהיעלם בו, אלא להביא את הבשורה של החיים".
רות דורית יעקובי, אשה עפה, צלום: איתי גבאי
רות דורית חשה את הכלל - את הילדים, את האימהות, את האבות; את החיים ואת המתים. ההזדהות הזאת הולכת ביצירתה עד שהגבול בין הפרטי לכללי מיטשטש. כשם שהלב מקבל אליו את הדם ושולח אותו מחדש אל הגוף, בתנועה שאין בה ראש וסוף, כך אפשר לקרוא את דמותה ביצירה: היא אוספת אליה את כאבו של העולם ומבקשת להשיב אליו חיים.
"תלכי מארץ לארץ, תהיי הלב המדמם של העולם, הפה הצועק שלו, היי הלב החי של העולם, השירה שלו", היא כתבה. המעבר מן "הלב המדמם" אל "הלב החי" הוא אולי אחד המפתחות לדרך שעשתה. דווקא מי שחשה את הפצע בעומק יכולה להיעשות לפה הצועק שלו, ובה בעת לסרב להישאר בתוכו. להיות הלב החי פירושו לשאת את העולם - ולהמשיך להזרים אליו חיים, צבע, תנועה ושירה.
עץ החיים, החוזר בעבודותיה ובכתביה, מציע תנועה מתמדת בין שמים וארץ. יעקבי מתארת מדרש שבו הנשמות באות בלילה לנוח על העץ, מקננות בו כציפורים, ובבוקר שבות אל הגוף. העץ הוא עבורה "מקור החיים ומקור הנשמות המאירות במלבושי האור". הנשמה שבה אל הגוף, האור מתלבש בחומר, והחיים ניתנים מחדש.
גם דמויות האור המרחפות ביצירתה אינן מבקשות לעזוב את העולם, אלא לחבר את "הגוף העייף" אל "הנשמה הגדולה" ולהביא את האור אל תוך החיים עצמם.
"דרך הלב החי" אינה מבקשת להקיף את מלוא העיזבון העצום שהותירה אחריה רות דורית יעקובי. מתוך גוף יצירה רחב של עבודות, כתבים, שירים וחפצים, היא מציעה נתיב אחד בתוכו - נתיב שדורית עצמה סימנה במילותיה וביצירתה: מארץ המתים אל ארץ החיים, מן הגוף העייף אל הנשמה הגדולה, מן הלב המדמם אל הלב החי.
העבודות הן תיעודו של המסע הזה, אך המסע אינו שלה בלבד. הלב הפרטי הולך ונפתח עד שהוא נעשה לבו של עולם; הנשמה הפרטית נוגעת בנשמת הכלל.
רות דורית יעקובי, עץ החיים, צלום: איתי גבאי
איתי גבאי, אוצר התערוכה :"אישית קשה לי לכנות אותה אמנית, לתחום ולצמצם אותה בזה. מתוך למידה של דרך העבודה שלה ניכר שמשהו גדול מדריך אותה. יש לה תפקיד, שליחות, ומטרה, לרפא את העולם דרך האמנות. במובן מסויים דווקא מתוך כך מתברר שהיא בעצם מבטת את האמן האמיתי, זה שמאמין לחלוטין שיש באמנות שלו עוצמה כזו שיכולה לשנות ולרפא את העולם".
רות דורית יעקובי (1952 - 5 בנובמבר 2015) נולדה וגדלה ביישוב ארבל המשקיף על הכנרת. יעקובי יצרה את עבודותיה בחוץ, בחצר הצופה אל גבעת טרשים ואל ואדי צחיח, על גבול המדבר. היא יצרה בתנאים אובייקטיביים קשים, מחומרים שמצויים בסביבה הקרובה. במשך השנים למדה ליצור בתנאים צנועים אמנות שעושרה בא מדמיון עשיר ומחזיונות. "אני לא יוצרת בסטודיו, אלא בחוץ, מאפשרת לאלמנטים – גשם, חום כבד, יובש – להשתתף בתהליך היצירה", אמרה יעקובי.
יעקובי הציגה מעבודותיה במוזיאונים מובילים בישראל ובעולם תערוכות יחיד ביניהם בארץ: במוזיאון ערד לאמנות, במוזיאון ישראל בירושלים; במשכן לאמנות בעין חרוד; במוזיאון לאמנות בהרצליה; במוזיאון תל אביב לאמנות, וברחבי העולם במוזיאונים בגרמניה, קנדה, קוריאה הדרומית, בארצות הברית וכן בגלריות ומוזיאונים בסנטיאגו, צ'ילה; אורוגוואי, מקסיקו; ארגנטינה; יפן, תאילנד; טייוואן; סין, סינגפור, פרו ועוד.
יעקובי היא הציירת הישראלית היחידה שהציגה עבודות בגלריה לאמנות של הוותיקן (2000) . לאורך שלושים שנה זכתה במגוון פרסים, מענקים ואותות הוקרה, בהם: פרס משרד החינוך, פרס מפעל הפיס לאמנות, פרס מטעם המועצה הקנדית לאמנות, פרס קרן אמריקה-ישראל לאמנות; פרס מישל קיקוין ועוד.
ב-5 בנובמבר 2015 נפטרה ממחלת הסרטן. נקברה במושב ארבל.
רות דורית יעקובי, אשה עפה, צלום: איתי גבאי