תערוכות ואירועים #ד"ר גליה דוכין אריאלי

"אני עובד עם עיתונים. לא בגלל מה שכתוב בהם, ולא בגלל שהם בחינם - אלא בגלל מה שהם עושים. העיתון הוא החומר היומיומי ביותר שיש: הוא מגיע, נקרא, נזרק, ומחר יגיע עוד אחד בדיוק כמוהו. הוא השגרה עצמה, מודפסת. בעבודות שלי אני משנה לו את התפקיד. במקום לקרוא ולהשליך, אני חותך, צובע ובונה. הכותרות הופכות לרקע, התמונות הופכות לטקסטורה, והמילים - שנכתבו כדי להיקרא פעם אחת ולהישכח - נשארות. מצטברות. הופכות לשכבה."

בעשרים השנים האחרונות הידיים של האמנית חנה שחר, ביקשו לגעת בחיים עצמם ומצאו את דרכן אל החימר ואל הברונזה ואל העולם שבו המוזיקה הופכת לדמות מוחשית והרגש מתגבש לצורה. היצירה שלה נעה בין הרך לנוקשה בין החימר הגולמי לבין הברונזה הנצחית. בכל פסל היא מחפשת את הרגע שבו החומר הופך לרגש.

ורה קוניס פועלת בתוך המתח שבין הקוטביות של עולם ההייטק לבין החופש הבלתי אמצעי של עולם האמנות. ביצירתה היא נעה בטבעיות בין מערכות נתונים מובנות לבין ביטוי רגשי מופשט, כשהיא מגשרת על הפער שבין ההיגיון הליניארי לבין התשוקה הגולמית.

תערוכת היחיד של חנה בן אליעזר קרטיס היא שיר הלל לאמנות הקולאז'. זהו סגנון אמנותי שחולל מהפכה באמנות המודרנית כחלק מתנועת הקוביזם של המאה העשרים. היו אלה פיקאסו ובראק שהטביעו לראשונה את הביטוי קולאז' הנגזר מהפועל הצרפתי קולר (coller), שמשמעותו להדביק. פיקאסו ובראק איתגרו לראשונה את התפיסה שאמנות צריכה להיווצר מאפס ומשימוש בחומרים אמנותיים מסורתיים, והחלו לשלב ביצירות פורצות דרך גזרי עיתונים, גזרי פרטיטורות, גזרי בדים וחפצים יומיומיים כעטיפות סיגריות וכרטיסי משחק.