תמר סימון | מאיר סידי | "ארשת פנים" | גלריה לאמנות גבעת חיים איחוד | פתיחה 3.1.26 בשעה 12:00
אוצרות: גילת בן אריה ומיטל סיון שני
ע.אוצרות: ענת ברק
נעילה: 14.2.2026
מאיר סידי, צילום: נטע טאובר
גלריה לאמנות גבעת חיים איחוד שמחה להזמין לתערוכה זוגית חדשה
ארשת פנים היא הבעה שנתפסת ברגע אחד מסוים. התערוכה מציגה זו מול זו שתי שפות חזותיות של ציור פנים. שני אמנים, תמר סימון ומאיר סידי, מביטים באותו נושא דרך עדשות שונות מאוד, היוצרות דיאלוג בין עבודותיהם, מחדדות את המתח וההבדלים ביניהם, ומעוררות סקרנות להתבוננות נוספת.
זהו דיאלוג שאינו סותר זה את זה אלא משלים ומאפשר לרדת לעומק המורכבות, בניסיון לפענח ארשת פנים.
תמר סימון, דמות אשה (סדרה), 2023
"ארשת פנים" ארשת פנים היא הבעה שנתפסת ברגע אחד מסוים. צירוף המילים ארשת פנים מקובל לתיאור מראה חיצוני המשקף את הפנימי. הפנים הן אובייקט מסקרן המלווה את תולדות האמנות ומעורר שאלות כגון איך אנחנו רואים פנים? איך אנחנו תופסים מבט? כיצד מתעדים הבעה?
התערוכה "ארשת פנים" מציגה זו מול זו שתי שפות חזותיות של ציור פנים, שני אמנים, תמר סימון ומאיר סידי, המביטים באותו נושא דרך עדשות שונות מאוד, היוצרות דיאלוג בין עבודותיהם, מחדדות את המתח וההבדלים ביניהם, ומעוררות סקרנות להתבוננות נוספת.
תמר סימון מציירת פרצופים מגיל צעיר. עבודתה מתבססת על רישום ריאליסטי בעט כדורי כחול וצבעי פסטל על נייר. את תהליך העבודה היא מתארת כפעולה המונעת מתוך דחף פנימי מתמשך, הדורש הזנה של דימויים, רבדים וזיכרונות. חומרים אלה מפורקים ומורכבים מחדש בעבודה מהפנים אל החוץ. בתהליך זה נוצרות דמויות היברידיות המשלבות כמה פנים יחד, לעיתים גם חלקים מפניה של האמנית עצמה. בתערוכה מוצג אוסף פורטרטים מתקופות שונות.
מאיר סידי, צילום: נטע טאובר
מאיר סידי ניגש אל הפנים כאל מערכת. הוא יוצר מתוך צילומים של דמויות, ממפה ומחלק את תווי הפנים, לשטחים וקווים, המסייעים לו בהבנת המבנה הראשוני, ומאפשרים לו חופשיות בעבודה עם חוט ועם צבע בשלב השני. רק לאחר פירוק המבנה והרכבתו מחדש, הוא יציב מספיק כדי לשאת עליו את עודף הגירויים. החומרים וטכניקות העבודה של מאיר מגוונות, משתנות ונעות בין רקמה, צבעי פנדה, צבעי שמן וקולאז'ים.
במבט משותף על עבודתם נחשפת המורכבות של פני האדם וחקירתה הבלתי פוסקת. בעוד שהסערה אצל תמר מתרחשת בתוכה ויוצאת החוצה כארשת פנים מגובשת, אצל מאיר הסערה מתרחשת בחוץ אחרי שהבסיס יציב וקיים.
זהו מרחב שבו דחף פראי מחד ומיפוי מדויק מאידך, אינם סותרים זה את זה אלא משלימים ומאפשרים לרדת לעומק המורכבות, בניסיון לפענח ארשת פנים.
