חדש - חדש - חדש

התערוכה "לגעת בלב החומר" לציון 150 שנה להולדתו של הפסל קונסטנטין ברנקוזי באוצרותו של רוני ראובן, מהווה מפגש מרגש ופועם בין תרבויות, זמנים ושפות אמנותיות. בתערוכתו של רועי כשר "אנשי קו הגבול" גוף עבודות העוסק בחיים המתקיימים על קו הגבול הצפוני בישראל. בקיר האמנית פנינה שריג "מרחב כנף" רשמים ורישומים, מתנקזים לספרי אמן קיפוליים.

נקודת המוצא בעבודותיו של דניאל קאפ היא תמיד גופנית. עבודותיו נעות בין תצלומי סטילס ווידאו של פעולות גופניות שהוא מבצע, לבין פיסול המשלב ייצוגי גוף שונים. הוא מפגיש בין גוף חי לגופים דוממים, ומייצר דימויים שהנוכחות הגופנית המרכזית בהם מגיעה למצבי קצה, שעה שהיא שואפת לאיזון או להתרוממות אך נתונה במתח רב ומגלמת בתוכה גם כאב. העבודות בתערוכה נוצרו בשנתיים האחרונות – תקופה שבה ליווה האמן את אביו אל מותו, לצד האירועים הקשים שטלטלו ועדיין מטלטלים את הארץ – והן מוהלות אבל אישי ופרטי באבל קולקטיבי ונעות בין הרגשי, הרוחני והפוליטי.

בתערוכה קבוצתית זו, התכנסו שני אמנים וחמש אמניות, להציג בציור ובפיסול, עיבוד ופרשנות אישיים לחוויית החיים כאן ועכשיו ובכלל, ובפרט להתבונן באדם ובמסע - משא החיים.

בתערוכה החדשה של אסד עזי מוצגים תריסר ציורי שמן על בד מהשנתיים האחרונות. שם התערוכה, שפירושו בלטינית "המוצא האחרון", מתייחס לרגעי קצה של הכרעה ואי-ודאות, ומלווה גוף עבודות העוסק בשבריריות הקיום האנושי, תוך שילוב דימויים מן המיתולוגיה, המסורת והמציאות העכשווית.

התערוכה החלה להתהוות על הציר שבין ישראל לברלין לפני שלוש שנים. על רקע תקופה של חוסר ודאות וכאוס מוחלט, פעלו שתי האמניות בין מרחבים גיאוגרפיים נבדלים ובחנו אותם מחדש דרך נדידת דימויים וצורות למרחקים. המרחק הגיאוגרפי, כתנאי עבדה ממשי, הטעין את המפגש ביניהן בממד נוסף של מתח וזיקה אל מול הופעה והיעלמות, והפנה את המבט אל מה שביקש להגיח מפני השטח.

התערוכה הנוכחית מתכתבת עם רעיונות אלה בהקשר המקומי ומציעה מנעד פרשנויות למושג הזרות. במובנה המיידי, הכותרתNew Arrivals , השאולה מעולמות המסחר והשיווק, מתייחסת לעבודות חדשות, שחלקן נוצרו מחוץ לישראל ואחרות הוצגו לאחרונה בתערוכות בעולם. ברובד נוסף היא מפנה אל תנועת האמנים מישראל ואליה, ואל האופן שבו הם מתבוננים בסביבתם החדשה־ישנה.

בתערוכה ״האמת שלא סיפרנו״, פונדיק מציגה יצירות שנולדו מתוך חיפוש עצמי עמוק - ניסיון לנתב את הבועות שמבצבצות בקצב קבוע, ממש כמו צירים, ולהפוך אותן לדיאלוג עם הצופה. עבודותיה מדברות על מה שנשאר לא-אמור, על הקולות הפנימיים שהגוף מחפש מהם מטרה יציבה.

"אסף עיני הוא הזוכה בפרס מיטשל ולורן פרסר לשנת 2026, וזאת בזכות האפקט המיידי והמרשים שלו וכן הרלוונטיות לזמננו. בעבודתו, הכוללת צילום ו-ווידאו, עיני מציע בחינה מורכבת וסוחפת של החברה הישראלית העכשווית דרך שאלות של זהות, כוח וייצוג.

בין אצות ים שהופכות לחומרי גלם חדשים, אופנה מפסולת, משחקי מחשב המעודדים חיבור לטבע ופתרונות יצירתיים למשבר האקלים - שיתוף הפעולה בין האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה לבין בצלאל בוועידה השנתית ה־54 למדע ולסביבה ממחיש כיצד גם עולם העיצוב הופך לשחקן משמעותי במאבק למען עתיד בר־קיימא.

התערוכה הקבוצתית צמחה מתוך מפגש מתמשך בין אמנים ואמניות שחלקו לאורך השנים: זמן, מקום ושיח יצירתי. מתוך הקרבה שנרקמה ביניהם - סביב עשייה אמנותית, למידה והתבוננות - התפתח מרחב ייחודי של יצירה חיה ומתפתחת. לצד הקשרים ארוכי השנים הצטרפו אמנים נוספים, המביאים עימם קולות, חומרים ושפות משלהם, ומרחיבים את המארג המשותף. המפגש הקבוצתי מעניק לכל יוצר ויוצרת מרחב עצמאי כחלק מדיאלוג אמנותי וערכי. מתוך ריבוי של סגנונות, טכניקות וחומרי גלם, נוצרה תערוכה המקדשת הקשבה ומאפשרת לצופים לחוות כיצד הבעה אמנותית מתקשרת - דרך מגע, שיח, ניגודיות והרמוניה. התצוגה מאגדת נקודות מבט שונות, הנפגשות יחד לכדי נוכחות אחת, פתוחה ומלאת חיים

תערוכת היחיד של האמן עומר שיזף, "מאדים", היא עבודה טוטלית שתוכננה במיוחד עבור החלל העגול של מוזיאון בת ים לאמנות. כוריאוגרפיה של תאורה, סאונד, פיסול ואמצעים בימתיים היוצרים יחד אקו-סיסטם מסונכרן וסביבה חושית ורגשית שבעיקרה תחושת החיפוש אחר אלטרנטיבה. שיזף, תאורן המשתמש באור כבחומר פעיל, זונח את התאורה השימושית לטובת יצירת תנאים להתקיימותו של הנסתר והשארת קסמו בלתי מפוענח.

גוף עבודות דיו, גרפיט ושמן על בדים גדולים, המגלם תנועה אקספרסיבית פראית לעתים אלימה, לעתים מינית, של גופים שלדיים הבוקעים מתוך בוץ ואדמה. הבד עצמו הופך לזירת עימות בין חיים ומוות, חמלה ואלימות, ומבקש לערער על גבולותיו של המדיום הציורי הסטטי. מרחב בו הגוף והחומר נעים בין פירוק להתהוות.