חדש - חדש - חדש

התערוכה של יוסי מרק במוזיאון תל אביב לאמנות, מזמנת מבט רחב על יצירתו של האמן, הנפרשת על פני חמישה עשורים, החל מתחילת שנות השבעים של המאה העשרים ועד היום. מרק מנהל דיאלוג עם המציאות, תוך שהוא חוקר את הרובד האנושי הפנימי באמצעות ריאליזם חודרני. העבודות שלו מזמנות לצופים חוויה אפופת מסתורין המשלבת מבט חושפני ובו בזמן תחושת אינטימיות נדירה.

במרכז התערוכה "פרוכת" של האמן שיקו כץ, עומדת הפרוכת כמחיצה בין קודש לחול. היא שואבת השראה מהפרוכת בבית המקדש ומהדימויים החזותיים הסימבוליים שהופיעו עליה, תוך שילוב מוטיבים מהיהדות, הנצרות והאיסלם. דרך דימויים כמו בתי כנסת שנשרפו, רצפות כנסיות ועיטורי מסגדים – נבחנת הדרך בה תרבויות מסמנות קדושה במרחב. התערוכה מציפה שאלות על תפיסת הקדושה, דרכי הפולחן והחיץ שביניהם, במיוחד על רקע מאבקי דת בני זמננו.

שם התערוכה, שאול מלשון מבזקי החדשות ולקסיקון גלי צה"ל, טומן בחובו עומק תרבותי, רגשי ופוליטי. זוהי שאלה ישראלית, אגבית ועם זאת טעונה, שממשיכה להדהד ברחבי הגלריה גם לאחר למעלה משני עשורים – הד להיסטוריה מקומית, לתודעה ציבורית ולעולמות פנימיים. זוהי שאלה שמחייבת התייחסות מחודשת לנוכח התהפוכות של ההווה הישראלי.

במרכז התערוכה ניצבים ארבעה אובייקטים חומריים, מרחביים ונפשיים – עבודות פיסול ומיצב עשויות שכבות שקופות למחצה, כעין מסכים או קרומים שמזמינים את הצופה להתבונן מבפנים החוצה. רוטשילד, אמנית ומטפלת קלינית המתמחה בעבודה עם טראומה מורכבת, יוצרת מרחב המאפשר שהות, נשימה, הדהוד

תערוכת יחיד של האמן בועז לוונטל בגלריה רוטשילד אמנות, מציגה ציורים חדשים המציעים מבט ישיר אל התת מודע של הזמן הזה, ובוחנים אפשרויות של פיוס ותקווה רוחנית. כותרת התערוכה בשעה הסגולה, הלקוחה מתוך הפואמה ארץ השממה מאת ת"ס אליוט (תרגום: ערן צלגוב), מהדהדת שעת דמדומים, זמן של מעבר ושינוי, ממציאות לחלום.

במיצב הרב-חושי "בית קליפה", האמנית שרון אזגי יוצרת מערכת פתוחה שבה נשימתו של גוף אורגני אחד ממשיכה להתקיים בגופו של אחר — גוף שכבר איננו. לב לבו של המיצב הוא חיישן ביולוגי המחובר לעליו של צמח בטטה, הרגיש לשינויים סביבתיים ומפיק מיקרו-פולסים, המודדים את "דופק הצמח". פולסים אלו מתורגמים למצבים חושיים כמו "נשימה", "אנחה" או "תגובה" — החל מאנחות קלות של אי-נוחות ועד אנחות כבדות המעידות על מצוקה.

בתערוכה מֵעֵבֶר לקו המשווה האמניות דנה חרס ולילך ירון מציגות סדרת עבודות שנוצרה בעקבות מנהגים וטקסי מעבר שבני אדם המציאו בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה. בעזרת עבודות פיסול ווידאו, השתיים עוסקות בפוטנציאל הטרנספורמטיבי של טקסי חניכה, מייצרות מרחב בו טקסים אלה יכולים להתקיים. לאורך התערוכה, השתיים יציגו עבודות פרפורמנס שעושות שימוש בסביבה ובאובייקטים שיצרו.

משחר ההיסטוריה, בני האדם נמשכו להביט במרחב של הים והשמיים. נרגעו מול הנוף האינסופי, נפעמו מעוצמת הגלים והרוחות, בראו מיתולוגיות שלמות סביבם, ותארו במילים ובציור את התנועה הבלתי פוסקת שברקיע ובמים. בתערוכה מוצגות יצירות עדינות ורגישות של אמנים ואמניות, מתקופות ומקומות שונים שמביטים לעבר הים והאופק ומציירים אותם שוב ושוב. המבקרים מוזמנים להתבונן ביצירות, שאולי ישפכו אור על מקור הכמיהה האנושית לאופק וליצור בעקבות אותו קו דמיוני שמפריד בין השמיים לים.

התערוכה מציגה כ-500 עבודות קרמיקה והדפס, פרי יצירתם של למעלה מ-200 לומדים ולומדות במרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה, בתוך מציאות בלתי נתפסת, שבה המושג בטחון מגלם בעיקר את היעדרו והמילה ביחד הפכה לסיסמא ריקה - תיפקדו חללי הלימוד השוקקים כאיים של שפיות דרך שיחות שהתגלגלו בחללים אפשרו להסדיר נשימה, להתחזק, לנוח ולחלום.

תלויים על בלימה בין שמיים וארץ, כך מתהלכים אנו באוויר בעולם שהתהפך. מנסים לתור אחר איזון שברירי כאשר הקרקע נשמטת תחת רגלינו שוב ושוב. התערוכה 'בין שמיים וארץ' היא תולדה של חיים בצל אבסורד קיומי מתמשך. יצירותיהם של עשרה אמנים ואמניות במגוון מדיומים מבקשות להציע לצופה לנוע במרחב נפשי מדומיין, לשהות על סף אי־הוודאות

מוזיאון תל אביב לאמנות ייפתח מחדש ביום חמישי 3 ביולי 2025 ומזמין את הציבור הרחב לסופשבוע של אמנות, בו המוזיאון יהיה פתוח חינם לקהל ויקיים מגוון פעילויות ללא תשלום. ביתן איל עופר בו מוצגת התערוכה "ועדיין: מבט על אמנות עכשווית" ייפתח למבקרים החל מיום שישי 27 ביוני 2025.

שתי תערוכות חדשות בדגלריה גורדון תל אביב, יאן ראוכוורגר, חנה לוי