חדש - חדש - חדש

עונת התערוכות החדשה בבית האמנים ירושלים מאגדת השנה שלוש מסגרות מרכזיות שמתקיימות בו לאורך השנים ומעניקות במה לאמנים בשלבים שונים של דרכם: תערוכת היחיד של דוד רוזנברג, זוכה פרס אסנת מוזס לציור לאמנים צעירים לשנת 2026; תערוכתה של ניצן בן זמרה במסגרת סדרת „נדבך”, המוקדשת לאמנים צעירים ומבטיחים; ו„חברים חדשים”, באוצרות טלי בן נון, המציגה את האמנים והאמניות שנבחרו השנה להצטרף לאגודת אמני ירושלים.

בסבב השני של סדרת התערוכות ״זמן״, גלריה קו 16 הופכת לחלל עבודה וניסוי דינמי עבור האמניות טליה אלבו ונועה זבדי. שורש החיבור ביניהן טמון בעיסוק של כל אחת מהן בשאלות הנוגעות לייצוג, חומרים יומיומיים ולגבולות המדיום וכן מתוך שימוש בהומור ביצירתן. המילה "מיסוך" נקשרת לפעולות הסוואה, הסתרה וחציצה המופיעות במסכים שלנו, בצבא, בפוליטיקה ובתקשורת. עולם מושגים נוסף אליו המילה שייכת הוא התיאטרון. מרחב שבו תפאורה, מסכות ומסכים נועדו לייצר אשליה, ולהישאר לרוב כרקע לעלילה ולדמויות. התערוכה הופכת את היחסים הללו: התפאורה והמנגנון המתווך פושטים את תפקידם המשני והופכים בעצמם למוקד המרכזי.

תערוכה חדשה מציגה את עבודותיה של חנה שוילי, מאמניות הרישום הוותיקות בירושלים. התערוכה חוזרת אל יצירתה של שוילי (1936–2025), שפירקה את הנוף הירושלמי המוכר והטעינה אותו במתח, בשבר ובאי־ודאות.

מוזיאון פתח־תקווה לאמנות מציג את "נוי" – תערוכה קבוצתית יוצאת דופן שתיפתח ב־7 באוגוסט 2026 בבית מגורים ברחוב טרומפלדור 52 בפתח־תקווה, אשר ישמש לתקופה מוגבלת כלוויין של המוזיאון. הדירה נמצאת ברגע חד־פעמי של מעבר: היא כבר אינה בית פעיל, אך עדיין אינה ביתם של מי שיגיעו אחריה. מצב ביניים זה הופך אותה לעדות אחרונה לחיים שהתקיימו בה ולמרחב טעון בזיכרונות, חפצים וסיפורים.

התערוכה מציעה מבט מקיף על אחד המאיירים המקוריים המשפיעים הפועלים כיום בזירה הבינלאומית ומתחקה אחר השפה שפיתח במשך יותר מ־25 שנות יצירה - שפה מינימליסטית, מדויקת ורבת עוצמה, המצליחה לזקק רעיונות מורכבים לדימוי אחד חד, מפתיע ובלתי נשכח.

גלריה שלוש שמחה להזמינכם לתערוכת קיץ קבוצתית חדשה מתוך אוסף הגלריה. התערוכה מבוססת על מבחר עבודות מתוך אוסף הגלריה המגוון ומבקשת ליצור מפגש בין-דורי מסקרן בין קולות של אמנים ותיקים ומובילים באמנות הישראלית לבין יוצרים בולטים מדור הביניים.

תערוכות חדשות בגלריה מאיה. בחלל מרכזי: תמר כץ , בחלל הצפוני: דנה דרויש ורמי מימון

קבוצת הרכישה של מוזיאון תל אביב "בוחרים אמנות", אותה מובילה היו"ר יעל בראון, הוקמה בשנת 2013 במטרה להרחיב ולעדכן את אוסף המוזיאון באמצעות רכישת עבודות של אמנות ישראלית עכשווית. במהלך שנות פעילותה, הקבוצה רכשה למעלה מ-250 יצירות של אמניות ואמנים ישראלים. חברי וחברות הקבוצה עורכים הצבעה שנתית על היצירות שיירכשו עבור אוספי האמנות הישראלית, הרישום וההדפס והצילום. בחירת העבודות משקפת מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים לאוסף .

ברכה (ימיני) הישראלי אמנית בת 80 + מספרת באהבה ותשוקה דרך יצירה בטכניקות שונות את סיפור המקום בו היא חיה קיבוץ גבעת חיים איחוד.בתערוכה הזו אפשר לראות את רוחב היריעה של היצירה שלה: ציורים, עבודות מחומרים שנמצאו ונאספו, עבודות דיגיטליות, ובשנים האחרונות גם רקמות. המעבר בין החומרים נעשה באופן טבעי, כמעט אינטואיטיבי. אין כאן ניסיון להישאר בתחום אחד או להגדיר סגנון אחיד – אלא רצון לבדוק, לנסות, לראות מה אפשר לעשות עם מה שיש.

העבודות בתערוכה "פנורמה של עבודות", מציגות פרקים שונים ביצירתו של יעקב אגם והזדמנות להיכרות מחודשת עם מקומו בתולדות האמנות המערבית ונוכחותו באמנות הישראלית. אגם הרחיב את גבולות האמנות והכניס תנועה, זמן והשתתפות של הצופה. כל יצירה מכילה קומפוזיציות מרובות, הנחשפות באמצעות שינוי נקודת המבט, ובכך הופכת את פעולת ההתבוננות לחוויה פעילה. המציאות, אינה קבועה אלא מתהווה, דינמית, ולפי אגם, על האמנות להיות דינמית ומתהווה גם כן.

התערוכה "לגעת בלב החומר" לציון 150 שנה להולדתו של הפסל קונסטנטין ברנקוזי באוצרותו של רוני ראובן, מהווה מפגש מרגש ופועם בין תרבויות, זמנים ושפות אמנותיות. בתערוכתו של רועי כשר "אנשי קו הגבול" גוף עבודות העוסק בחיים המתקיימים על קו הגבול הצפוני בישראל. בקיר האמנית פנינה שריג "מרחב כנף" רשמים ורישומים, מתנקזים לספרי אמן קיפוליים.

נקודת המוצא בעבודותיו של דניאל קאפ היא תמיד גופנית. עבודותיו נעות בין תצלומי סטילס ווידאו של פעולות גופניות שהוא מבצע, לבין פיסול המשלב ייצוגי גוף שונים. הוא מפגיש בין גוף חי לגופים דוממים, ומייצר דימויים שהנוכחות הגופנית המרכזית בהם מגיעה למצבי קצה, שעה שהיא שואפת לאיזון או להתרוממות אך נתונה במתח רב ומגלמת בתוכה גם כאב. העבודות בתערוכה נוצרו בשנתיים האחרונות – תקופה שבה ליווה האמן את אביו אל מותו, לצד האירועים הקשים שטלטלו ועדיין מטלטלים את הארץ – והן מוהלות אבל אישי ופרטי באבל קולקטיבי ונעות בין הרגשי, הרוחני והפוליטי.