חדש - חדש - חדש

תערוכות חדשות בגלריה מאיה. בחלל מרכזי: תמר כץ , בחלל הצפוני: דנה דרויש ורמי מימון

קבוצת הרכישה של מוזיאון תל אביב "בוחרים אמנות", אותה מובילה היו"ר יעל בראון, הוקמה בשנת 2013 במטרה להרחיב ולעדכן את אוסף המוזיאון באמצעות רכישת עבודות של אמנות ישראלית עכשווית. במהלך שנות פעילותה, הקבוצה רכשה למעלה מ-250 יצירות של אמניות ואמנים ישראלים. חברי וחברות הקבוצה עורכים הצבעה שנתית על היצירות שיירכשו עבור אוספי האמנות הישראלית, הרישום וההדפס והצילום. בחירת העבודות משקפת מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים לאוסף .

ברכה (ימיני) הישראלי אמנית בת 80 + מספרת באהבה ותשוקה דרך יצירה בטכניקות שונות את סיפור המקום בו היא חיה קיבוץ גבעת חיים איחוד.בתערוכה הזו אפשר לראות את רוחב היריעה של היצירה שלה: ציורים, עבודות מחומרים שנמצאו ונאספו, עבודות דיגיטליות, ובשנים האחרונות גם רקמות. המעבר בין החומרים נעשה באופן טבעי, כמעט אינטואיטיבי. אין כאן ניסיון להישאר בתחום אחד או להגדיר סגנון אחיד – אלא רצון לבדוק, לנסות, לראות מה אפשר לעשות עם מה שיש.

העבודות בתערוכה "פנורמה של עבודות", מציגות פרקים שונים ביצירתו של יעקב אגם והזדמנות להיכרות מחודשת עם מקומו בתולדות האמנות המערבית ונוכחותו באמנות הישראלית. אגם הרחיב את גבולות האמנות והכניס תנועה, זמן והשתתפות של הצופה. כל יצירה מכילה קומפוזיציות מרובות, הנחשפות באמצעות שינוי נקודת המבט, ובכך הופכת את פעולת ההתבוננות לחוויה פעילה. המציאות, אינה קבועה אלא מתהווה, דינמית, ולפי אגם, על האמנות להיות דינמית ומתהווה גם כן.

התערוכה "לגעת בלב החומר" לציון 150 שנה להולדתו של הפסל קונסטנטין ברנקוזי באוצרותו של רוני ראובן, מהווה מפגש מרגש ופועם בין תרבויות, זמנים ושפות אמנותיות. בתערוכתו של רועי כשר "אנשי קו הגבול" גוף עבודות העוסק בחיים המתקיימים על קו הגבול הצפוני בישראל. בקיר האמנית פנינה שריג "מרחב כנף" רשמים ורישומים, מתנקזים לספרי אמן קיפוליים.

נקודת המוצא בעבודותיו של דניאל קאפ היא תמיד גופנית. עבודותיו נעות בין תצלומי סטילס ווידאו של פעולות גופניות שהוא מבצע, לבין פיסול המשלב ייצוגי גוף שונים. הוא מפגיש בין גוף חי לגופים דוממים, ומייצר דימויים שהנוכחות הגופנית המרכזית בהם מגיעה למצבי קצה, שעה שהיא שואפת לאיזון או להתרוממות אך נתונה במתח רב ומגלמת בתוכה גם כאב. העבודות בתערוכה נוצרו בשנתיים האחרונות – תקופה שבה ליווה האמן את אביו אל מותו, לצד האירועים הקשים שטלטלו ועדיין מטלטלים את הארץ – והן מוהלות אבל אישי ופרטי באבל קולקטיבי ונעות בין הרגשי, הרוחני והפוליטי.

בתערוכה קבוצתית זו, התכנסו שני אמנים וחמש אמניות, להציג בציור ובפיסול, עיבוד ופרשנות אישיים לחוויית החיים כאן ועכשיו ובכלל, ובפרט להתבונן באדם ובמסע - משא החיים.

בתערוכה החדשה של אסד עזי מוצגים תריסר ציורי שמן על בד מהשנתיים האחרונות. שם התערוכה, שפירושו בלטינית "המוצא האחרון", מתייחס לרגעי קצה של הכרעה ואי-ודאות, ומלווה גוף עבודות העוסק בשבריריות הקיום האנושי, תוך שילוב דימויים מן המיתולוגיה, המסורת והמציאות העכשווית.

התערוכה החלה להתהוות על הציר שבין ישראל לברלין לפני שלוש שנים. על רקע תקופה של חוסר ודאות וכאוס מוחלט, פעלו שתי האמניות בין מרחבים גיאוגרפיים נבדלים ובחנו אותם מחדש דרך נדידת דימויים וצורות למרחקים. המרחק הגיאוגרפי, כתנאי עבדה ממשי, הטעין את המפגש ביניהן בממד נוסף של מתח וזיקה אל מול הופעה והיעלמות, והפנה את המבט אל מה שביקש להגיח מפני השטח.

התערוכה הנוכחית מתכתבת עם רעיונות אלה בהקשר המקומי ומציעה מנעד פרשנויות למושג הזרות. במובנה המיידי, הכותרתNew Arrivals , השאולה מעולמות המסחר והשיווק, מתייחסת לעבודות חדשות, שחלקן נוצרו מחוץ לישראל ואחרות הוצגו לאחרונה בתערוכות בעולם. ברובד נוסף היא מפנה אל תנועת האמנים מישראל ואליה, ואל האופן שבו הם מתבוננים בסביבתם החדשה־ישנה.

בתערוכה ״האמת שלא סיפרנו״, פונדיק מציגה יצירות שנולדו מתוך חיפוש עצמי עמוק - ניסיון לנתב את הבועות שמבצבצות בקצב קבוע, ממש כמו צירים, ולהפוך אותן לדיאלוג עם הצופה. עבודותיה מדברות על מה שנשאר לא-אמור, על הקולות הפנימיים שהגוף מחפש מהם מטרה יציבה.

"אסף עיני הוא הזוכה בפרס מיטשל ולורן פרסר לשנת 2026, וזאת בזכות האפקט המיידי והמרשים שלו וכן הרלוונטיות לזמננו. בעבודתו, הכוללת צילום ו-ווידאו, עיני מציע בחינה מורכבת וסוחפת של החברה הישראלית העכשווית דרך שאלות של זהות, כוח וייצוג.