
עמוס גיתאי, BIRTH, מתוך הסרט לידתו של גולם 1991
בגלריה לאמנות באוניברסיטת חיפה מוצגת תערוכה המביאה מבט וחדש על יצירתו הקולנועית של עמוס גיתאי, מהבמאים הישראלים הבולטים בעולם. מבחר דימויים מחמישה עשורים של יצירה מתחברים לרצף חדש ויוצרים מסע קולנועי הנע בין מקום, זמן והיסטוריה ובין המרחב הישראלי לסיפור האנושי. התערוכה מתקיימת כהמשך לרטרוספקטיבה של סרטיו במרכז פומפידו בפריז
התערוכה נפתחת במסגרת הענקת תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד לגיתאי באוניברסיטת חיפה, בהוקרה על תרומתו לקולנוע הישראלי והעולמי, על פיתוח שפה קולנועית המותחת את גבולות המדיום ועל עיסוקו המתמשך בנושאים הנמצאים בלב החברה הישראלית, ובהם מלחמה, הסכסוך הישראלי ערבי, זהות, דת, הגירה, נדודים ופליטות.

עמוס גיתאי, KEDMA, מתוך הסרט קדמה 2002
רגעים מתוך סרטיו נעצרים והופכים לדימויים: מה שהיה חלק מרצף קולנועי מתמשך ניצב כתמונה בפני עצמה, ומה שנועד לחלוף, מזמין מבט ממושך.המעבר מן הסרט אל הקנבס מאפשר להתבונן מחדש בשפה הקולנועית של גיתאי. הרקע האדריכלי שלו ניכר באופן שבו הוא מתייחס למרחב: בית, רחוב, עיר, גבול ונוף אינם רק זירה להתרחשות, אלא מקומות הנושאים שכבות של זמן, זיכרון ומאבק.

עמוס גיתאי , ARENA מתוך הסרט זירת הרצח 1996
לצד העיסוק במלחמה, הגירה, גלות וטריטוריה, המצלמה חוזרת אל האדם ומחברת בין ההיסטוריה הגדולה לרגע הפרטי. עצירת התמונה מאפשרת להתעכב על קומפוזיציה, אור, צבע והיחסים בין הדמויות למרחב, ומעניקה לדימוי איכויות של צילום וציור גם יחד. אך הקולנוע אינו נעלם: כל דימוי נושא בתוכו את הרגע שממנו נלקח, והצבתם זה לצד זה יוצרת רצף אחר. גיתאי עצמו תיאר את השוט הארוך כמעין ״משפט מתמשך ללא פסיק״, ההליכה בין העבודות בתערוכה יוצרת תחביר חדש, שבו הדימויים מתחברים לרצף קולנועי אחר.

עמוס גיתאי, KIPPOUR, מתוך הסרט כיפור, 2000 (3)
התערוכה באוניברסיטת חיפה ממשיכה את תערוכתו של גיתאי במרכז פומפידו בפריז ומציעה קריאה חדשה בגוף הדימויים. המעבר מפריז לחיפה, משנה את המבט ומטעין את הדימויים בהקשרים אחרים, בתוך מציאות ישראלית שבה ההיסטוריה ממשיכה להיכתב.
