מפגש בין אמנות חזותית לשירה | "כשצלילים פוגשים אמנות" | מוזיאון פתח תקווה לאמנות | 15.9.26 בשעה 17:45 | 23.10.26 בשעה 10:15
הסיורים והקונצרטים:
15.9.2026 בשעה 17:45 | 23.10.2026 בשעה 10:15.
דני רוזנברג, לונדון, באייטיז, צילום: אוסקר אבוש
מוזיאון פתח תקווה לאמנות ומקהלת הנשים "נווה שיר" בשיתוף פעולה המפגיש בין אמנות חזותית לשירה חיה בתוך חללי המוזיאון. במסגרת הפרויקט "כשצלילים פוגשים אמנות", הקהל מוזמן לסיור בין ארבע התערוכות המציגות בימים אלו במוזיאון, שבכל אחת מהן תבצע המקהלה שיר שנבחר במיוחד מתוך הרפרטואר שלה ומותאם לרוח התערוכה.
השירה אינה משמשת פס-קול לתערוכה, אלא הופכת לחלק בלתי נפרד מהמפגש עם היצירה ומוסיפה לה רובד רגשי, מעוררת שאלות ומציעה דרך חדשה להתבונן באמנות. בימים אילו מוצג במוזיאון, מקבץ תערוכות היחיד של אורית חופשי, אורית חסון ולדר, אסף הינדן, מיכאל רוזנברג וטליה קוץ שמיר.
טליה קוץ, רוקמת עיניים
מה קורה כשמקהלת נשים נכנסת אל תוך חללי תערוכות והיצירות מקבלות קול? מוזיאון פתח תקווה לאמנות ומקהלת הנשים "נווה שיר" יוצאים לשיתוף פעולה ייחודי מסוגו, המפגיש בין אמנות חזותית לשירה חיה בתוך חללי המוזיאון.
במסגרת הפרויקט "כשצלילים פוגשים אמנות", הקהל מוזמן לסיור בין ארבע התערוכות המציגות בימים אלו במוזיאון, שבכל אחת מהן תבצע המקהלה שיר שנבחר במיוחד מתוך הרפרטואר שלה ומותאם לרוח התערוכה. השירה הופכת לחלק בלתי נפרד מהמפגש עם התערוכות המוצגות, ומוסיפה לו רובד רגשי, מעוררת שאלות ומציעה דרך חדשה להתבונן באמנות.
"כשצלילים פוגשים אמנות" הוא בדיוק מה שאנחנו אוהבים לעשות במוזיאון, לפתוח את חללי התערוכות למפגש בין תחומים ובין קהילות", אומרת רעות פסטר, מנהלת מוזיאון פתח תקווה לאמנות. "הסיור עובר בין תערוכות המקבץ המוצג אצלנו כעת, ובמרכזו 'תאי בקרה' של אורית חופשי. כשמקהלת הנשים 'נווה שיר' ממלאת בשירה את הגלריות, האמנות נשמעת אחרת, והמוזיקה נראית אחרת."
Assaf Hinden, Studio (Venus), 2020-1, photography, archival pigment print, 160x115 cm_72 dpi
בימים אילו מוצג במוזיאון, מקבץ תערוכות היחיד של אורית חופשי, אורית חסון ולדר, אסף הינדן, מיכאל רוזנברג וטליה קוץ שמיר.
עוד לפני הכניסה לתערוכות מקבלת המקהלה את פני הקהל בשיר "הדודאים ניתנו ריחם" למילים משיר השירים וללחן צבי שרף. זו בחירה שמכניסה את המבקר לסיור דרך החושים, ריח, טבע, אהבה וקול. הטקסט העתיק מקבל חיים חדשים בביצוע חי, ובמובן מסוים מסמן כבר בפתח את הרעיון של הפרויקט כולו. יצירות מתקופות ועולמות שונים יכולות לפגוש זאת זו ולהוליד חוויה חדשה.
בתערוכה *"תאי בקרה"* של אורית חופשי תבצע המקהלה את "בגני", למילים של רחל וללחן נעמי שמר, וכן את הקוודליבט "I Believe". השירים יוצרים מפגש עם העיסוק של חופשי במרחבים, בזיכרון ובגבולות, כאשר ריבוי הקולות בקוודליבט מדגיש את הרעיון של קולות שונים הנשזרים יחד ליצירה הרמונית חדשה.
אורית חופשי, רישום, Transitory 2025, 200 x 360 cm, שבר זמן, הדפס עץ, ראבינג, צילום: יגאל פרדו
ב"A Site For Sore Eyes" של אסף הינדן יישמע "ההד", למילים של רחל וללחן מרים שתל. הבחירה בשיר מתחברת לעיסוק בדימויים ובזיכרון, וההד הופך בתוך חלל התערוכה ממטפורה לדבר ממשי, הקול פוגש את החלל, חוזר ממנו ומנהל דיאלוג עם העבודות.
ב"היי, הייתי פה וחשבתי עלייך" של דני מיכאל רוזנברג תבצע המקהלה את "מאי קא משמע לן", למילים של אברהם רייזען ללחן עממי. השיר היידי מעלה שאלות של משמעות, חידוש והבנה, ומתחבר לעיסוק בתערוכה בנוכחות ובהיעדר, בזיכרון ובקשר בין אדם למקום ולאדם אחר.
ב"חוט וחסר" של טליה קוץ שמיר יבוצע "רקמה אנושית אחת גדולה", למילים ולחן של מוטי המר. כאן החיבור נוצר כמעט מתוך שם התערוכה: החוט מחבר חלקים נפרדים והופך אותם לרקמה, בעוד החסר הוא המקום שבו החיבור נקטע. גם המקהלה עצמה הופכת לרקמה – כל זמרת היא קול נפרד, ורק החיבור בין הקולות יוצר את השלם.
לשיתוף הפעולה יש גם סיפור אישי והיסטורי: נווה שיר נוסדה בפתח תקווה בשנת 1961 כמקהלת ילדים ונוער, ואחת התמונות המזוהות עם ראשית דרכה צולמה על מדרגות יד לבנים – אותו מתחם שהוא כיום חלק מקריית המוזיאונים. עשרות שנים לאחר מכן חוזרות חברות המקהלה אל המקום, הפעם כנשים, ושרות בתוך חללי האמנות. בתום הסיור יתקיים באודיטוריום קונצרט קצר של נווה שיר, "מקהלת נשים – 20 זה ה־65 החדש שלנו", שיביא את סיפור המסע של חברות המקהלה מילדות לנשיות, דרך רפרטואר שנאסף לאורך עשרות שנים.
מקהלת נווה שיר, צילום: צביקה היגר