
נדיה עדינה רוז, Alyia
״… עִקְבוֹתַי מוּתְוִוים לִפְנֵי צְעָדַי
הַשֶּׁלֶג מִצְּדָדַי נֶעֱרָם עַל הַפַּלֵטָה.
אֲנִי נִשְׁעֶנֶת עַל צֶבַע טָרִי
וְהוּא מוֹתִיר עָלַי
כֶּתֶם לֵדָה״. (מתוך השיר ״דיוקן״, ספר בכיתובים, נדיה עדינה רוז)

נדיה עדינה רוז, Horef
עבודותיה של נדיה עדינה רוז נולדות במרחבים הלבנים של זיכרונות ילדותה, ומתבגרות בתווך שבין "שם" ל-"כאן." במובן זה יצירתה הפלסטית נולדת מתוך תנועה מורכבת בחלל ובזמן: 'שם' הוא גם 'כאן', 'אז' הוא גם 'עכשיו'. רוז, שעלתה לארץ בגיל 22 מרוסיה היא משוררת ואמנית חזותית. שני שדות היצירה מקיימים ביניהם יחסי הפריה הדדית. ספריה "דיו של שלג" (2015) ו-"בבטן הזאב" (2021), שניהם בהוצאת "אפיק", חוקרים את תמורותיו של העולם הפנימי באמצעות החלום, הגעגוע, הכאב והיופי של חוויית ההגירה וההתבגרות.

נדיה עדינה רוז, Yaar
עבודותיה של רוז עושות שימוש בטקסטיל הלקוח מן הבית, ספוג בתועפות חיים וזמן. וילון מודפס פסים ירוקים וזהובים מצמיח מתוכו עץ וצללית של אוניה. ענפים עטופים בעור שחור מתקבצים על הקיר כמו אותיות הנאספות על הדף הלבן בדרך להיעשותן לשיר. שמיכת הצמר הביתית הופכת לדגל שדגם הסנאים ובלוטי האורן המקשטים אותו נולד מחדש כתהלוכה של חיות רכות.
"כתם לידה" הוצגה לראשונה בגלריה לאמנות ישראלית בקריית טבעון באוצרותה של מיכל שכנאי. התערוכה נודדת עתה לגלריה 8P לאמנות עכשווית בתל-אביב במסגרת מדיניות משרד התרבות והספורט לעידוד שיתופי פעולה בין מוסדות תרבות מחלקים שונים של ישראל.
