תערוכה קבוצתית | "פנורמה-הסְפֵירָה של האטלס" | מוזיאון בת ים | פתיחה חגיגית 26.2.26 בשעה 19:30
אוצרת: אורית בולגרו
נעילה : 30.5.2026
אמנים משתתפים: דגנית ברסט, הינדה וייס, כרם נאטור, אסף עברון, אלהם רוקני, אורי זמיר, הילה לביב, נטלי איילון, קרולינה להן
אורי זמיר, מַשָּׂא ג, 2026, פרטים מתוך הצבה, עץ בוק, קרמיקה.
"פנורמה" היא תערוכת תזה קבוצתית שמחברת בין מחקר היסטורי על דימויים וזיכרון תרבותי, לבין אמנות ישראלית עכשווית. התערוכה מציעה דרך לראות את ההווה דרך שכבות של עבר: איך דימויים נודדים בין תקופות ותרבויות, משתנים, וחוזרים שוב — הפעם בתוך עבודות אמנות שנוצרות כאן ועכשיו.
בשנותיו האחרונות עבד אבי וארבורג, מן הדמויות המכוננות של לימודי התרבות החזותית, על פרויקט בשם „אטלס מנמוזינה” (1927–1929): “מפה” חזותית של זיכרון תרבותי, במטרה לעקוב אחרי הדרך שבה דימויים, מחוות וסמלים מן העולם העתיק חוזרים ומופיעים מחדש בתקופות ובתרבויות אחרות. וארבורג יצר סדרה פתוחה של לוחות גדולים מכוסים בד שחור, ועליהם הצמיד צברים של דימויים מודפסים: רפרודוקציות של יצירות אמנות, צילומים, שרטוטים, גלויות, וגם קטעי עיתון ופרסומות. החיבורים בין הדימויים לא נועדו להיות “טקסט מסביר”, אלא דרך לגרום לצופה לראות קשרים: נדידת דימויים בין מקומות וזמנים, והמתח בין חשיבה רציונלית לבין מסורות של מאגיה/אסטרולוגיה. הפרויקט נשאר לא גמור עם מותו, והגרסה ה“סופית” שלו כוללת 63 לוחות.
בתערוכה "פנורמה" מוצגים מקבצים נבחרים מתוך לוחות האטלס — לא כסיפור היסטורי סגור, אלא כחומר חי: הלוחות משמשים כנקודות מוצא וכ“שערים” שדרכם נכנסים אל עבודות אמנות עכשוויות. הבחירה היא בלוחות שרלוונטיים להצגה כאן ועכשיו, כדי לאפשר מפגש בין דימויים מן העבר לבין שאלות מקומיות, ישראליות ועכשוויות.
כרם נאטור, אצבעות, 2020, הדפס רשת רישום דיגיטלי
התערוכה בנויה סביב שלושה צירים: פנורמה - הפנורמה היא רעיון של מבט רחב: ניסיון לראות תרבות, היסטוריה ותמונות “מלמעלה”, בלי להישאר בתוך גבולות קשיחים של זמן, מקום או תחום אחד. אבל התערוכה גם מצביעה על המגבלה של מבט כזה — אין באמת אפשרות להחזיק את “הכול”. לכן הפנורמה היא לא רק עניין של צורה, אלא גם עמדה: מה בוחרים לכלול, ומה נשאר בחוץ. ציר המביט על הדימוי כאובייקט פועל (אסטרולוגיה) - בחלק מהלוחות מופיעים סמלים אסטרולוגיים, גלגלי מזלות ודימויים ששימשו בעבר לחיזוי או לפולחן.
הרעיון הוא שדימויים כאלה לא נתפסו רק כייצוג יפה של רעיון — אלא כמשהו שיש לו כוח: דימוי שיכול להשפיע על מי שמתבונן בו, לכוון פעולה, או לייצר משמעות שמפעילה את המציאות. וציר החליפין - נדידת הדימויים בין תרבויות, במיוחד בתוך המרחב של המזרח התיכון וצפון אפריקה.: דימויים שעוברים שפה, דת, אזור וזמן — ומשנים צורה תוך כדי תנועה.
דגנית ברסט מציגה צילומי פסלים קדומים שבורים וממקדת את המבט בשבר כ“דימוי שורד” שסופג היסטוריה; הינדה וייס בונה קולאז׳־וידאו של שיטוט על קווי התפר של ירושלים ומעמידה עבר ארכיאולוגי מול הווה טעון; אסף עברון מציב “שולחן תצוגה” של אתרים גיאולוגיים־ארכיאולוגיים ויוצר השוואות שמייצרות היסטוריה מתפתלת; נטלי אילון הופכת את הכבד לדימוי־אורקל שמחבר טקסי ניבוי עתיקים לגוף עכשווי; אלהם רוקני עובדת עם מסורות ניחוש וסמלים מיתולוגיים כדי לנסח מאבק קוסמי וחזרתיות של חיים־מוות; כרם נאטור מתרגם כתבי־יד אסלאמיים לקומפוזיציות שמקשרות גוף, כוכבים וסדרי ידע; קרולינה להן מחברת ממצא “כוכב” קדום לשפה פופית של מזלות והשתקפות, ובמקביל מפעילה מיתוסים דרך תבליטים ושרידים מדומים; הילה לביב מפרקת מכתב היסטורי למבנה השתתפותי של “מקהלה” ומציפה זיכרון והגירה דרך קריאה פעילה; אורי זמיר מציב כרכרה ומסכה כאובייקטים פרפורמטיביים שמטעינים נדודים, פחד ופתוס בזיכרון תרבותי חי.
פנורמה" מציעה שיטוט אסוציאטיבי בין דימויים ורעיונות, כמו תנועה של זיכרון: קשרים שנבנים בהדרגה, השוואות שנוצרות תוך כדי הליכה, ומפה שנרקמת מתוך חיבורים. כך הלוחות ההיסטוריים והעבודות העכשוויות פועלים יחד — כדי לייצר “פנורמה של ההווה” דרך זיכרון תרבותי מצטבר.
*בתערוכה יוצגו הדפסי לוחות האטלס, בתיאום עם מכון וארבורג לונדון.
* מענק מחקר לתמיכה במחקר לתערוכה התקבל מבית לאמנות ישראלית, במאי 2021.
*עבודתה של נטלי אילון הופקה בתמיכת- קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות,
*התערוכה הופקה בתמיכת משרד החוץ- הקונסוליה במינכן ובשיקגו.
אלהם רוקני, קומאלאק, 2024, שמן, עלי זהב ועלי כסף על נייר
צילום: אלעד שריג