תערוכה קבוצתית | "ויהי" | גלריה לאמנות גבעת חיים איחוד

אוצרת: חנוש מורג

נעילה: 11.4.2026

אמנים משתתפים: אסי משולם, אסף רהט, יריב אמיתי

אסף רהט, ההתגלות, דימוי וצילום: אסף רהט

מתוך מאגר עשיר של דימויים תרבותיים, דתיים ושבטיים, מתוך זיכרון של נוף מדומיין שהיה או לא היה, מתוך מאגרי דימויים מן הצומח ומן החי, נפגשים עולמות עליונים עם עולמות תחתונים, ונבראת יצירה ששורשיה בחיי היום יום. לעיתים היא מקבלת את השראתה מספירות רוחניות מיסטיות, ולעיתים מתוך טקסטים עממיים.

התערוכה מפגישה שלושה אמנים שהחיבור ביניהם נשען על נדבך משותף - הם מספרים סיפור שבו נברא עולם מיתולוגי פרטי משלהם. הם אינם נרתעים מביטויים גרוטסקים ביצירתם, ואולי אף יותר מכך, הם חותרים להגיע למקומות אפלים, לעולמות שבהם הבלתי מודע נוכח, והיצירה נטענת ביצריות, בברוטליות מסוימת, וביופי מקאברי, כאילו היא תוצר ימי בניימי, ושייכת לעידן שבו הרגש תופס את מקום הרציונלי, הנכון והיפה.

ברובד האמנותי, בשפה ובאמצעים האמנותיים הם מאד שונים זה מזה. שורשי יצירתם נטועים בעולמות תרבותיים זרים, קדמוניים, לעיתים אפלים ומסתוריים. עם זאת הקו שמחבר ביניהם מאד נוכח – ביצירתם הם מחוללים מיתוס השולח הקשרים שונים לעולמנו העכשווי.

בעולמם מתמזגות תרבויות קדמוניות וזרות ביחד עם תרבות מקומית עכשווית. הדימויים נוצרים מתוך הכלאה של מוטיבים בעלי אופי שונה היוצרים גופים היברידיים. עולם של פנטזיה, מלא ועשיר באסוציאציות של דמויות וישויות, של מרקמים בעלי חומריות נמוכה ההופכת לגבוהה, נחשף בתהליך הבניית המיתוס. שורשי הסיפור פרטיים ואוניברסליים כאחד, ומתקשרים אל עולמנו באזכורים ובדימויים עשירים המוכרים לנו מן התרבות המערבית, הפגאנית והמקומית, מן העבר הרחוק וגם מהקרוב.

אסי משולם, הגברת על העצים, 2020. צילום: יובל חי

מענין לבחון איך כל אחד מן האמנים מתווך את יצירתו:

אסף רהט מעיד על עצמו: "תמיד הייתי ילד טבע ואהבתי סיפורים, אני חי בתוך סיפורים. הסיפורים נעים בין מיתולוגיה אישית לבין מיתולוגיה מערבית, שיש בה נגיעות טוטמיות של תרבות שבטית". אסף שואב את הדימויים שלו מסימבוליקה פרטית ומביוגרפיה אישית שלו, לדבריו: "האמנות שלי ניזונה מתכנים אישיים, ממקום פנימי של הזייה, ולא דרך תיווך שכלתני ואינטלקטואלי. מצד אחד, אני בורא דימוי ומצד שני אני גם קצת מפרק אותו. כל הזמן מתקיים המתח בין בנייה ובין מסמוס".

כשהוא מתייחס למיקום שלו בשדה האמנות הוא אומר: "הדור שאנחנו למדנו ממנו הוא כזה שברובו האמין בפורמליזם ובציור מופשט, ופחות אהב לספר. אבל כשאני מסתכל על אמנים עכשוויים כמו רועי רוזן, אסי משולם או יאיר גרבוז אני רואה שהם לא רק מציירים, אלא גם מספרים סיפורים. אני מגיע מרישום ולכן אני מאוד מאמין ביופי של הקו וביופי של הכתם, אבל היופי בעיניי נמצא גם במקומות הלא שגרתיים והלא נעימים – באיברים הקטועים, במיצי הגוף״.

אצל אסי משולם הבריאה של העבודות מתחילה מן הניסיון להבין איזו חוויה האמנות מעבירה לצופה החילוני, והאם היא מהווה תחליף לחוויה הרליגיוזית הפולחנית שהאדם חיפש מבראשית. משולם מכליא פיסול ארכאי ים תיכוני ואירופי עם שפה דתית פולחנית. הדמויות והמסיכות הן התכה של תרבויות שונות זו מזו ושל מיתוסים דתיים שונים, כשבכולם מבצבץ מימד אנושי.

על תהליך העבודה הוא מספר: "העבודות שלי נשענות על 'רדי מייד' שאני עובד עליו, באמצעות התחפשות שאני מלביש את הדמויות, אני יוצר הפכים והיפוכים שמהדהדים את המפגש בין היפה לנורא, לחייתי". התכנים של היצירה מתרחקים מחומריה הנמוכים ומקבלים בתהליך העשייה מימד של קדושה, של יראה.

יריב אמיתי, הקוצרים, צילום: אלי ורפל, ארכיון גח״א

יריב אמיתי התחיל את התהליך מחיפוש אחר התחלה לסיפור, לקצה חוט שיחבר אותו למקום שבו הוא חי, סיפור שיש לו שורשים בעבר בלתי ידוע. סיפור שאולי גם ייתן ביטוי למה שמתחולל בתוכו: "אני כל הזמן מחפש את הפלא, החיים הם מאד אפורים, ואני מחפש את המחוזות שיוכלו להעשיר את המציאות שהיא לא מספקת. שאלתי את עצמי איפה אני יכול למצוא כאוטיות, איפה בעולם הבנאלי שלי זה נמצא. והבנתי שרק בטבע – בעצים, באבנים. מתוך התבוננות בעצים ובאבנים זיהיתי כל מיני דימויים חייתיים, שורשי האוויר שנשלחים מתוך העצים גירו אותי לספר סיפור.

אני רוצה לספר סיפורים שיידמו לכמעט אמיתיים. יצאתי לחפש רמזים של סיפור שאני מדמיין לעצמי. אני כביכול בורא עולם, מספר סיפור על מערכת יחסים של אנשים שחיו פה, כת של חלוצים שאבדה, ומה שנשאר מהם טבוע בשורשים, בגזעי העצים. אני עובד כעין בלש שמתחקה אחרי רמזים שמאפשרים לי לחבר הקשרים ושייכות דרך הסיפור שנרקם".