
סשה ניקיטינה
בין אזעקה לאזעקה, בין רוסיה לישראל, נולדה התערוכה מוּאַרֵה. תחושת האלימות והמתח שליוו את השנה האחרונה החזירו את ניקיטינה אל מקור בלתי צפוי: הסדרה הבלשית הפולחנית "רחובות הפנסים השבורים", ששודרה ברוסיה בשנות ה-90.

סשה ניקיטינה
ניקיטינה מצלמת את המסך במצלמת הטלפון, ותוך כדי כך נוצר עיוות אופטי - מוּאַרֵה - המתפרץ בדיוק על פני הדמויות והמבטים. העיוות הופך לאסטרטגיה: דרך להתנגד לשקיפות מוחלטת כלפי הצופה, ולעכב את הקריאה המיידית של הדימוי. סדרת חריטות (drypoint) שחור-לבן מבודדת מתוך אותם פריימים פרטים שוליים - חפץ, טלפון, קו קיר - וממשיכה באמצעים אחרים את אותה לוגיקה של הסתרה וחשיפה. מסביב לתמונות מתפרשים טקסטים בקירילית, אלו ציטוטים משירים ומהסדרה עצמה, כמסגרת אטומה וגלויה בו-זמנית.
מתוך המפגש בין נוסטלגיה ביקורתית על המבט הסמכותני, וחוויית ההגירה מרוסיה לישראל, מציעה ניקיטינה מבנה חזותי שהופך את כיוון המבט: מי שנצפת - צופה בחזרה.
