תערוכות ואירועים #תערוכות חדשות

לקראת פתיחת התערוכה החגיגית לציון 100 שנים להולדתה של האמנית אהובה שרמן ז"ל, שתיפתח במוצאי שבת, 13 ביוני 2026, בגלריה סמאח עווד בדאליית אל־כרמל, ניתנת הזדמנות מחודשת להתבונן ביצירתה רבת־השנים ובמקומה הייחודי בתולדות האמנות הישראלית. שרמן, שהלכה לעולמה בשנת 2023 בגיל 96, הותירה אחריה מורשת אמנותית עשירה, עצמאית ומגוונת, שנפרשה על פני עשרות שנות יצירה בלתי פוסקת.

גלריה חנה לאמנות עכשווית ועמותת אום קולטור שמחות להודיע על פתיחתה של תערוכה חדשה. התערוכה תיפתח לקהל בתאריך 12.6.26. לאורך ההיסטוריה נשא האדם את מבטו אל השמיים. גרמי השמיים, תנועת הכוכבים ומסלולה הקבוע של השמש אפשרו לו להתמצא במרחב, למדוד זמן ולדמיין את מקומו בעולם. גם כאשר הים היה חסר גבולות והאופק נדמה אינסופי, השמיים סיפקו נקודת אחיזה.

גלריה קו 16 גאה להציג את ״זמן״, סדרת תערוכות המבוססות על דיאלוג, התפתחות ופעולה בחלל. התכנית מחולקת לסבבים לאורך השנה, כאשר כל סבב נמשך שישה שבועות. בבסיס התערוכות עומד חיבור אוצרותי בין שני אמנים.יות בעלי זיקה אסתטית ורעיונית, המוזמנים להפוך את הגלריה למרחב עבודה משותף, חי ודינמי. השהות הממושכת בחלל התצוגה מייצרת היכרות עמוקה ואינטימית עם המקום, ומאפשרת ניסוי ובדיקה של חומרים ורעיונות "בזמן אמת" מול הקהל, המוזמן לצפות בתהליך ולהיחשף אל מאחורי הקלעים של העשייה האמנותית. ״זמן״ מציעה חקירה מתמשכת תוך הסטת המבט מהתוצר הסופי והתמקדות בערכו של תהליך היצירה עצמו.

תערוכה קבוצתית חדשה העוסקת באלימות בחברה הערבית דרך יצירות של כ 26 אמנים ואמניות מהחברה הערבית, הבדואית והישראלית. במרכז התערוכה - מיצב הנצחה עם שמות קורבנות האלימות מהחברה הערבית. "זו אינה רק תערוכה. זו קריאה לשיח הכרחי ודחוף", מסביר אוצר התערוכה, עדי יקותיאלי

עבודותיה של הולצברג נעות בין נוף, טבע דומם ודיוקן. העצים, השבילים, הבקבוקים, הקנקנים והדמויות המופיעים בציוריה אינם משמשים רק כנושאים לציור, אלא כנקודות מוצא למסע פנימי של קשב. מתוך שכבות צבע עדינות, רישום חופשי וכתמים המתלכדים לכדי צורה, מתגלה עולם המצוי על הגבול שבין ראייה לזיכרון, בין נוכחות להיעלמות.

"אני עובד עם עיתונים. לא בגלל מה שכתוב בהם, ולא בגלל שהם בחינם - אלא בגלל מה שהם עושים. העיתון הוא החומר היומיומי ביותר שיש: הוא מגיע, נקרא, נזרק, ומחר יגיע עוד אחד בדיוק כמוהו. הוא השגרה עצמה, מודפסת. בעבודות שלי אני משנה לו את התפקיד. במקום לקרוא ולהשליך, אני חותך, צובע ובונה. הכותרות הופכות לרקע, התמונות הופכות לטקסטורה, והמילים - שנכתבו כדי להיקרא פעם אחת ולהישכח - נשארות. מצטברות. הופכות לשכבה."

תמר הירשל לבית רוטמילר (נ. זאגרב, קוראטיה, 1939) עלתה לישראל לאחר השואה. בעברה התגוררה ועבדה בניו יורק, כיום היא חיה ויוצרת בתל אביב. היא בוגרת בית הספר לאמנות קלישר תל אביב ולמדה בבצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, בעלת תעודת הוראה מהפקולטה לאמנויות – המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל, כפר סבא, ובעלת תואר שני בתרפיה באמנות מלסלי קולג' (Lesley College) בקיימברידג', ארה"ב. בין מוריה נמנים יוסף הירש, אוסוולדו רומברג, רפי לביא ודגנית ברסט.

עיקר עיסוקו של אמיר תומשוב הוא במבנים. במהותם, אלה נועדו להבטיח קיבעון ויציבות, לחצוץ בין פנים וחוץ וליצור ארגון, היררכיה ומשמעות במרחב נתון. אולם בעבודותיו, המבנים אינם מציעים מחסה, אלא דווקא חושפים את קיומם השברירי, מועד לפורענות ובר חלוף. תומשוב, אדריכל בהכשרתו, מתבונן בעולם דרך שפת הבנייה: יסוד, קיר נושא, חתך, מודל, תוכנית. בתערוכה זו, המבט האדריכלי אינו תכנוני, כי אם פורנזי, כמו מבקש לחקור בכלים אמנותיים-קליניים את שנותר לאחר האירוע, את קריסת הבית והגבולות ואת האופן שבו משמעות וזהות מתפרקות יחד עם החומר.

בתערוכתו החדשה, האקטואלית והפוליטית מתמיד, "מחורבן לחורבן - שם זמני", מציג האמן רמי אטר, לראשונה, תערוכה פוליטית מובהקת. באוצרותה של מיכל חסון גלייזר, התערוכה מפרקת את אתוס ההנצחה הישראלי ונעה על הציר שבין האנדרטה הלאומית המונומנטלית לבין השבר האישי והביתי.

ורה קוניס פועלת בתוך המתח שבין הקוטביות של עולם ההייטק לבין החופש הבלתי אמצעי של עולם האמנות. ביצירתה היא נעה בטבעיות בין מערכות נתונים מובנות לבין ביטוי רגשי מופשט, כשהיא מגשרת על הפער שבין ההיגיון הליניארי לבין התשוקה הגולמית.

כל חייה עסקה נעמה בן משה, באמנות שימושית דרך עיצוב בתים ומשרדים. בהשלמה למיתוג הדירות, ציירה ציורי אווירה. זה לא היה ציור משמעותי, הוא היה על גבול הדקורציה, של התאמת צבעים לחלל שנבנה. כשפנתה ללימודי התואר השני באמנות בינתחומית, באוניברסיטת תל אביב, ואף יצאה כמצטיינת דיקאן. נחשף בפניה צוהר לפילוסופיה של האמנות, והיא מתעמתת עם הקווים החדשים המשמעותיים בסדרות המפרקות את הנושא לנרטיב של שברים.

"תפר חם" –תערוכת יחיד ראשונה לאמנית הרב-תחומית נועה היימן- דרו, נפתחה בגלריית עשוש (על שם נחל עשוש הסמוך) בכפר האמנים בצוקים שבערבה התיכונה, אוצר- קובי שחר. בתערוכה מוצגות עבודותיה של היימן-דרור, בעיקרן ציורי שמן שנאספו לאורך שנים ומציגות מבט פלואידי, חופשי ורגיש על הקיום האנושי. העבודות מציגות את הרגע שבו מושא הציור מונח, מתמסר למצב הפסיבי של המנוחה והעצירה, זה הרגע בו בודקים אם יש דופק, אם הלב עובד, בציורים פרגמנטים קיומיים, המתארים התמסרות, ינקות וילדות תמימים, זוגיות והורות, לצד התמודדות חשופה עם אובדן ומוות.