רמי אטר | "מחורבן לחורבן - שם זמני" | בית האמנים בראשל"צ | פתיחה 1.5.26 בשעה 11:00
אוצרת: מיכל חסון גלייזר
נעילה: 23.5.2026
רמי אטר, מחורבן לחורבן, שיירת מחאה
בתערוכתו החדשה, האקטואלית והפוליטית מתמיד, "מחורבן לחורבן - שם זמני", מציג האמן רמי אטר, לראשונה, תערוכה פוליטית מובהקת. באוצרותה של מיכל חסון גלייזר, התערוכה מפרקת את אתוס ההנצחה הישראלי ונעה על הציר שבין האנדרטה הלאומית המונומנטלית לבין השבר האישי והביתי.
התערוכה בנויה כרצף של פרגמנטים בחלל: עבודת וידאו העוקבת אחר מבקרים באנדרטת השואה בברלין; מיצב של דמויות מתכת שדופות הצועדות בשיירה בעקבות הדגל; פסל גדול של דגל שרוף וקרוע; וסדרת פיסול של "בתי ילדים" המהדהדת את אירועי השבעה באוקטובר. בחלק מן העבודות משלב אטר ברזל שמקורו בשרידי בית מניר עוז, ובכך קושר בין חומר ממשי טעון זיכרון לבין שפתו הפיסולית. כמה מן הפריטים בתערוכה הוצגו במספר מקומות בארצות הברית ובאיטליה, לרבות בפני הוותיקן.
רמי אטר, מחורבן לחורבן, דגל
מתוך החלל שנוצר, אטר מישיר מבט אל החורבן ואל שבר האמון עם הבית, אך גם מסמן את עצם פעולת היצירה כהצהרת סירוב לייאוש וכמקור של חיות ותקווה.
האמן רמי אטר: “זו הפעם הראשונה שהעבודות שלי לא רק נוגעות בפוליטיקה אלא צועקות אותה. תמיד האמנתי שהיא מחלחלת לאמנות, אבל כאן היא מתפרצת מתוכה. ניר עוז, בתי הילדים השרופים, הדגל הקרוע והווידאו מברלין מתכנסים לשאלה אחת: האם זה חורבן רגעי או נקודת אל חזור. אני עדיין בוחר להאמין שהיצירה עצמה, עצם הצעקה, היא מעשה של תקווה.”
רמי אטר, מחורבן לחורבן, מיצב, בית ילדים
על האמן
רמי אטר, יליד 1960, חי ויוצר בתל אביב. אטר הוא אמן ופסל בברזל, ששפתו האמנותית נעה בין חומר כבד וטעון לבין חלל, תנועה והיעדר. את דרכו האמנותית החל בצילום, רישום ושירה, ואת פסל הברזל הראשון יצר במהלך שירותו כקצין בהנדסה קרבית, חוויה שהותירה בו חותם עמוק ומהדהדת בעיסוקו המתמשך בזיכרון, בשבר ובאפשרות של תיקון. לאחר תקופה קצרה בהייטק, במקביל לעיסוק אינטנסיבי בצילום, בחר לשוב לעולם האמנות ולהתמקד בפיסול בברזל. מאז פיתח טכניקות עבודה ייחודיות משלו. בשני העשורים האחרונים הציג בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו”ל, ועבודותיו מוצגות באוספים פרטיים ובחללים ציבוריים ומסחריים, בהם בית בלגיה שבאוניברסיטה העברית בירושלים, בית גבריאל שבכנרת, הילטון תל אביב, בית האמנים תל אביב וקיבוץ גבולות בעוטף עזה. סדרת “בתי ילדים”, הנכללת בתערוכה זו, נוצרה כתגובה לטבח השבעה באוקטובר ולקשרו המשפחתי של האמן לקיבוץ ניר עוז, וממשיכה את עיסוקו בחומר, בזיכרון ובמה שנותר לאחר החורבן
