תערוכת בכורה של "קבוצת עליזה" | "לבד ביחד"

אמנים משתתפים: איתי הוז, שירה קניג , שי צדוק , אסי בצלאל , ורד אדיר

שירה קניג

ברקע התערוכה עומד הספר "אליס בארץ הפלאות" לא כסיפור ילדים, אלא כמנגנון מחשבה: רגע שבו העולם מתפרק והמציאות מקוטעת, בלתי ניתנת לאחיזה. התערוכה הקבוצתית “לבד ביחד” מציגה עבודות ציור, סאונד, וידאו וצילום, ומתייחסת אל “ארץ הפלאות” כמאגר של דימויים ומצבים—שיבוש של קנה־מידה, היפוך תפקידים, והחלפת ההיגיון המוכר .

"אליסה בארץ הפלאות" מספר על עולם מוכר שהמתפרק, והגיבורה נזרקת אל מרחב שפועל לפי חוקי חלום—חוקים של שפה, משחק, קנה־מידה, היגיון וזהות. אליסה נעה בין דמויות שמדברות בחידות ובפרדוקסים, בין סצנות שמחליפות כללים באמצע משפט, ובין מצבים שבהם היא גדלה, קטנה, מתבלבלת—הגוף והאני שלה מנסים להתאים את עצמם למציאות שאינה יציבה. ליבת הסיפור היא זהות בתנאי אי־ודאות: מי אני כששפה לא מתפקדת כרגיל, כשסמכות היא קריקטורה, כש”נכון/לא נכון” הם עניין של ניסוח?

שי צדוק, משפחה סורגת ברכבת תחתית, מתוך עבודת וידאו

התערוכה משלבת מגוון רחב של מדיומים: ציור בשמן ובאקריליק, צילום, צילום , וידאו ומיצג. את אלה תלווה מוזיקה חיה הנוצרת במקום של אסי בצלאל. סדרת הציורים שקניג מציגה בתערוכה - סצנות ודיוקנאות ריאליסטים מבקשת להאט את המבט ולהפוך אותו לכלי מחשבה. מתוך נאמנות לפרטים —בד, עשן ואור — היא בונה דימויים שמחזיקים מתח בין הרגע האנושי הקטן לבין המטען הסמלי שהוא נושא. הדיוקנאות והסצנות שלה מקיימים מצב תודעתי: מבט שנע בין פגיעוּת לעמידוּת, בין שאלות על אחריות, זיכרון והדרך שבה דימוי הופך לעדות.

היא משתמשת בציור כשפה שמדגישה את הרגע שבו הוודאות נסדקת: הפרופורציות משתנות, ההיגיון מתרופף, והמרחב משתנה. כך הציור מתפקד כמרחב מעבר: לא בריחה לפנטזיה, אלא התפרקות העולם המוכר, ושל ניסיון להתמצא כשהשפה כבר אינה מספיקה.

שי צדוק, כיפה אדומה נופלת למחילת הארנב, מתוך עבודת וידאו

שי צדוק מציג סרטוני וידאו קצרים שמבוססים על העבודות עצמן: הם “מנפישים” דימויים ופרטים מתוך העבודות המוצגות בחלל, ומוסיפים להם תנועה, זמן ומוזיקה. וכמו באליס בארץ הפלאות, מה שנראה בתחילה מוכר משתנה ומתעתע: קנה מידה זז, רצף מתפרק, והפרטים מקבלים חיים משלהם. איתי עוז מציג סדרת עבודות המשלבים ציור וצילום. הוא לוקח רגעים יומיומיים מוכרים, ובונה מהם דימויים עם שכבות ועומק.

חלק נוסף בתערוכה מציג סדרת צילומים של ורד אדיר, המתמקדת באנשי התחנה המרכזית — המקום שבו מוצגת התערוכה. הצילומים מתעדים דרי רחוב שמקיימים שם שגרת חיים: ומשרטטים דיוקן אנושי של התחנה לא רק כאתר מעבר, אלא כמרחב מגורים וקיום. הבחירה לכלול את הסדרה אינה רק תיעוד של המקום, אלא הפניית מבט אל מי שחיים בו, ובאחריות שלנו לראות.

קבוצת “עליזה” התגבשה מתוך קשר אנושי ויצירתי סביב עשייה משותפת, ומורכבת מיוצרים הבאים מרקעים, מקצועות ופרקטיקות שונות. "ביחד ולחוד" היא התערוכה הראשונה של הקבוצה. הבחירה להציג את התערוכה ב״סוטרה״ — חלל חדש להצגת אמנות בשכונת נווה שאנן, בסמוך לתחנה המרכזית —מסמנת את המעבר בין מציאויות שמתקיימות במקביל, כפי שהן מתגלמות בתערוכה.