חדש - חדש - חדש

עמוד התווך הקוסמי נוצרה במקור עבור חללה הייחודי של אטליה שמי והוצגה שם ב-2022 באוצרותה של סמדר שינדלר. סדרת עבודות הוידאו שיצר אורי דובדבני לתערוכה היו תגובות לפסליו של יחיאל שמי, לערכים החומריים ולעקרונות האמנותיים שלו, ולטריטוריה הארכיטקטונית והנופית של הסטודיו וסביבותיו.

סדרת העבודות שהאמן יציג בתערוכה "ענפים מרים" הן פירוק, הרחבה ובנייה של מערכים ציוריים לכדי מופעים תלת-ממדיים ופיסוליים.

מקבץ תערוכות חדש יפתח בסדנה לאמנות ביום שישי 9.5.25, נעילה 30.6.25. חברי עמותת קראפט ישראל, עפר שומרון, אורה בר

8-12/5/2025, לחמישה ימים בלבד, אתר מכירת ההתרמה שלנו יפעל ובו יהיה ניתן לרכוש, לתמוך ולהיחשף למאות יצירות של מיטב האמנים והאמניות בישראל - אמנים ותיקים ובכירים לצד קולות חדשים ומבטיחים אשר נאספו במיוחד עבור האירוע.

שרון פוליאקין | מפות כוכבים התערוכה תיפתח ביום חמישי ה-8 במאי, 2025 בשעה 19:00 ברחוב הזרם 5, תל אביב

אנחנו גאים להציג את דניאל פיאררט, צייר אוטודידקט שזו תערוכתו הראשונה. מיצב הציורים של דניאל פיאררט, "שדות התבהלה", מציג עולם גרוטסקי, פוסט-אפוקליפטי, שבו טראומה נפשית לובשת דמות, קול ומרחב. בין עכברים פיסוליים לאיש-ציפור ענק, ובין סאונד מועדונים להרהורים מיתולוגיים – זהו סיור בתודעה של מי שחווה התמוטטות, ובחר לצייר ממנה את דרכו החוצה. התערוכה תוצג במעבדה, ותלווה בפסקול מקורי של אופרי סיני.

הגוף כאתר פעולה הכומס זיכרונות, ניצב במוקד מיצב הוידאו החדש של הילה בן ארי. העבודה מהווה ציון דרך במחקרה האמנותי העוסק בגוף הנשי, בגבולותיו החדירים ובמתח שבין אילמות ודיבור. ב"מִשְמָר" מבקשת בן ארי להיכנס אל הרגעים בהם מתרחש אירוע טראומתי שנצרב בגוף, תוך ניסיון להקשיב לגוף שנאלם ולתת לו "לדבר".

האמנית עדי אדר פותחת תערוכה חדשה דוגרת על ספרים' המציגה יצירה רב-תחומית העוסקת במפגש שבין טבע, אמנות וספרות. עדי אדר, אמנית חזותית שצמחה מתוך צילום עיתונאי, חוקרת ביצירתה את הקשר בין חומרים מן הבית והמשק - ביצים, ספרים, פרחי בר - לבין רעיונות של שימור, זיכרון וזהות נשית. בעבודותיה משולבים טקסטים, חפצים ודימויים באור טבעי, בתשומת לב רגישה לפרטים, לאור ולזמן. המצלמה משמשת לה כלי להבניית סצנות בעלות עומק חזותי ורעיוני, בגבול הדק שבין גשמי לרוחני, שביר ומתחדש.

מאיר אפלפלד מציג בתערוכה בגלריה רוטשילד אמנות, ציורי טבע דומם, פרחים, תפנים ונופים, שצייר בשנתיים האחרונות. התערוכה חוקרת דרכי יצירה שונות ואת היחסים ביניהן: מציור הנעשה מהתבוננות ישירה, לציור הנעשה מרישום הכנה מהטבע או מהדמיון. היחס בין הרישום לציור מגלם את היחס שבין שתיקה לרמז בדיבור, בין הרוחני לגשמי, בין התחושה לשיקול הדעת.

הביקור בתערוכה מתחיל בחלל הפרויקטים (רוזי), שממוקם בכניסה לגלריה. ההצבה בחדר הקטן חותמת פרק נוסף בעשייה הציורית של בעז נוי, ששיאו בתערוכת-היחיד ובספר 'שומר הגן'. כתמיד אצל נוי, סיום תקופה אחת הוא ראשיתה של אחרת, מרגשת לא פחות. המדיום והמסורת שבתוכה הוא פועל נשארו כשהיו – צבעי שמן על בד פשתן מתוח; גם הנושאים ומקורות ההשראה דומים - חיפה, תל אביב וירושלים, שלוש ערים שבמובנים רבים מהוות עבורו בית. החידוש, אם כן, מצוי בשפת הציור ובהלך-הרוח שהיא מייצגת.

ואני שותקת את זה היא התערוכה הנועלת את שנת התערוכות״בין השמשות״ בגלריה אלפרד. מזה כשנתיים מתבוננת האמנית עדי עוז-ארי מקרוב בתחבושות סטריליות ובממחטות נייר לבנות. לרוב, השימוש בגאזות ובטישו נעשה בעת דוחק: כשהדם נוזל, כשהדמעות ניגרות והאף מטפטף, כשצריך לעצור מהר את הגוף מתגובתו המיידית לפגיעה בו.

שפה של תמרורים מאולתרים באזור אסון: בתערוכה חדשה, מציג הצייר מריק לכנר סדרת עבודות נייר שהן כרוניקה גולמית של הטראומה המתמשכת בעקבות השבר של השבעה באוקטובר, ולצדן – עבודות רקמה המבוססות על קריקטורות ממלחמת העולם השנייה. התערוכה ימים לבנים מציגה ציורים שנדמה כי הצבע נשאב מהם. יחד עם זאת, יש בהם רוך, עדנה וחמלה. הם צוירו תחת ערפל המלחמה, כשנדמה היה שהרוח הוצאה ממפרשי חיינו. במקרה של הירשפלד, הייתה זו גם השנה בה נולדה בתו הראשונה: וכך משקפים הציורים את היווצרות התא המשפחתי על רקע המלחמה.