מקבץ תערוכות | בית האמנים ירושלים | פתיחה חגיגית 6.6.26 בשעה 12:00
נעילה: 8.8.2026
גיא ל לוי, צילום: דניאל חנוך
בית האמנים ירושלים מציג מקבץ חדש של ארבע תערוכות יחיד, הנעות בין ציור, פיסול, קרמיקה ומיצב, ובוחנות בדרכים שונות מצבים של זיכרון, חומר, התכלות, פחד ואור. דרך שדות צבע כחולים, עלים מחוסרים, כדים קרמיים מצוירים ושקים ספוגי אפר, התערוכות מתבוננות ברגעים שבהם החומר נושא בתוכו סיפור אישי, תרבותי ופוליטי — ומציעות מבט רגיש על הישרדות, שינוי, שבריריות ותיקון.
גיא ל’ לוי | "גחליליות"
אוצרת: אירנה גורדון בתערוכת היחיד “גחליליות” מציג גיא ל’ לוי סדרת ציורים חדשה, הנעה בין שדות צבע כחולים־שחורים לבין הבהובי אור זעירים. הציורים, גדולי הממדים, יוצרים מיצב פנורמי המקיף את הצופה ומזמין אותו להיכנס אל מרחב לילי, עמוק ורב־שכבתי — מקום שבו החושך אינו ריק, אלא מלא תנועה, זיכרון וחיים סמויים. לוי מכין את צבעיו בעצמו מתערובת של שעווה, פיגמנטים ושמן, ובונה את הציור באמצעות הנחות צבע, גריעה, חריצה וגירוד. מתוך המעמקים הכהים נפתחים הבזקי אור קטנים, המזכירים גחליליות: מופעים חמקמקים, רכים ועיקשים, המסמנים את האפשרות של אור גם בתוך מצבי אובדן, קיפאון וחוסר ודאות. לצד השדות הכחולים מופיעים בציורים גם מבנים אדריכליים א-פונקציונליים, בהשראת ה־follies של אדריכלות הנוף האירופית, הניצבים כשרידים פיוטיים של תרבות ושל סדר שהתערער.
טהר גיבר, קרדיט לאמנית
טהר גיבר | "עד עולם"
אוצר: מאיר אפלפלד
בתערוכת היחיד “עד עולם” מציגה טהר גיבר גוף עבודות עדין ומאופק, הנבנה מתוך פעולות של גריעה, הטבעה, הדבקה ויציקה. עבודותיה עוסקות בחומר ובזיכרון, בכיליון ובהישארות, ובאופן שבו פעולה אמנותית מינימלית יכולה לשאת בתוכה רגש, רטט וכוח פנימי.
במרכז התערוכה עומדות עבודות המתבוננות בעלה כצורה, כחומר וכסימן. בסדרה “עלה מוחסר” גיבר מסירה מן העלה את חלקיו ומשאירה את נימיו הדקים כתבנית זיכרון; בעבודה “עורקים בלבן” נוכחותו של העלה ממשיכה להתקיים גם לאחר שהופשט מצורתו; ובעבודה “התכללות” מוטבע עלה שלכת בראשו של עמוד גבס יצוק, כמעין מפגש בין חומרה מונומנטלית לרגע עדין של רכות והיזכרות. עבודותיה של גיבר מציעות מבט מרוכז על המועט המחזיק את המרובה — עבודות שקטות, אך טעונות בעומק רגשי וצורני.
סתיו רוזנטל, נקניקיות, 2022, קרמיקה עם גלזורה. צילום: רון שלף
סתיו רוזנטל | "דו"ח תקופתי – הכלי המלא"
אוצרת: מיה מוצ'בסקי פרנס
בתערוכת היחיד הראשונה שלה מציגה סתיו רוזנטל סדרת כדים קרמיים מעוטרים, שנוצרו במשך שנתיים ומשמשים כמעין יומן חזותי של חוויות, זיכרונות ורגשות. הכדים מתפקדים כבית וככלי קיבול: אובייקטים הנושאים בתוכם פרק חיים אישי, אך מצליחים לגעת גם בחוויה אנושית רחבה יותר.
על פני הכדים מופיעים דמויות נשיות, חפצי יומיום, בעלי חיים, אירועים משפחתיים, מבני קיבוץ ונופי עמק הירדן — המקום שבו גדלה רוזנטל ושבו היא חיה עד היום. הרישומים, שהצטברו לאורך השנים בספרי הסקיצות שלה, עוברים אל החומר הקרמי ונפרשים על פני גוף הכד כעלילה מתמשכת, ללא התחלה וסוף ברורים. הצופה מוזמן להקיף את הכדים, להתקרב, לקרוא בהם פרטים ולבנות מתוכם צירופים סיפוריים אישיים משלו.
רונן סימן טוב, השבר, 2017, שמן על בד, 80x80 ס"מ, צילום: אלעד שריג
רונן סימן טוב | "פחד יצחק"
אוצרת: אביטל וכסלר
בתערוכה “פחד יצחק” מציג רונן סימן טוב גוף עבודות טעון, המפגיש בין נוף, מיתוס, פוליטיקה וזיכרון. העבודות נעות בין דימויים של בור, הר, בית, קבר, שק ואפר, ומעמידות זו לצד זו את הראשית ואת האחרית — את האפשרות לבית ואת נוכחותו של החורבן.
בבסיס התערוכה ניצבת ירושלים על רבדיה השונים: העיר הממשית, העיר המובטחת והעיר המסויטת. מבטים אוויריים, תוכניות קרקע, סימנים ארכאולוגיים, דימויי מחנות, מאחזים, כבישים ושקי חומר יוצרים מרחב שבו האלוהי, הצבאי, האדריכלי והפוליטי נשזרים זה בזה. אפר השריפות סביב הרי ירושלים נטמע בעבודות כחומר וכצבע, בשקים שמצא האמן בשוקי העיר, והופכים למעין לבוש אבלות עכשווי. מתוך השברים, האפר והחשכה, סימן טוב מציע אפשרות של תיקון שבור וכנה — כזה שרואה גם בקבר, באבן ובשק חומרי מוצא להתבוננות מחודשת.