תערוכה קבוצתית | "אבולוציה" | גלריה שלוש | פתיחה 15.1.26
אוצרת: נירה יצחקי
נעילה: 14.2.2026
משתתפים: אבנר כץ, גדעון גכטמן, ידיד רובין, יעל יודקוביק, יוסי מרק, מיכל שמיר, ניבי אלרואי, נטליה זורבובה, תומר ספיר
יעל יודקוביק, הפעולה הולידה את האירוע הסטטי, 2010 מחבט בייסבול, טקסט בחריטה חשמלית, דיו, אורך: 88 ס״מ, קוטר עליון: 6 ס"מ
המונח ''אבולוציה'' משמש לתיאור שינוי, התהוות והתפתחות של תהליכים שאינם בהכרח ליניאריים, ולעיתים מתרחשים דרך חזרתיות, מחקר ויזואלי, רב שכבותיות ומשך זמן.
תערוכה זו מתייחסת ל''אבולוציה'' במובנה הרחב ובוחנת את האופנים בהם היא מתרחשת - בסטודיו של האמן, בדימוי, בחומר, בתהליך העבודה ובמשך הפעולה. בתערוכה מוצגות עבודות של אמנים החוקרים בין היתר תהליכים אבולוציוניים כפעולה מתמשכת של התבוננות והשתנות. העבודות אינן מציעות תוצאה סופית, אלא מצב מתמשך רגע בתוך תהליך.
התערוכה מהווה מרחב בו האבולוציה אינה רק נושא, אלא שיטה: תהליך של בדיקה מתמשכת, שבו הדימוי, החומר והצופה עצמם מצויים בתנועה מתמדת המזמינה את הצופה להתבונן באבולוציה כמרחב פתוח של אפשרויות, שבו שינוי הוא מצב קיומי בסיסי.
יעל יודקוביק - הפעולה הולידה את האירוע הסטטי, 2010
העבודה מגלמת את מצב הגלגול, ההתמרה וההשתנות. מסלול טבעי, עדות הזמן. אל תהליך השינוי המצטבר נוסף השינוי שכפיתי על המחבט: ניתוק מייעודו המקורי וטרנספורמציה המלווה בפרשנות חדשה, מכלי נשק לאובייקט פיוטי. על גבי מחבט העץ נחרטו מילים. זרם־תודעה, פואטיקה של תנועה, דחף ושחרור. מונולוג גופני־תודעתי על טרנספורמציה של פעולה וכפייה.
ניבי אלרואי, שעות ו-25 דקות, 2025 גרפיט וצבעי מים על נייר, עץ וזכוכיות מגדלת, 37X120X70 ס''מ
ניבי אלרואי - שעות ו-25 דקות, 2025
שם היצירה, 12 שעות ו-24 דקות הוא הזמן בין מחזורי הגאות והשפל, שהם השינויים בגובה מפלס פני הים הנגרמים מכוח המשיכה של הירח ומהשפעת השמש. שינויים אלו מתקיימים בעוצמות שונות בכל נקודה על פני כדור הארץ, פעמיים ביום, במרווח קבוע של 12 שעות ו-25 דקות.
השראה מרכזית לעבודה היא לוח נשימה מדוייקת צג משוב המשמש למתן ביטוי חזותי לפעולת עצירת הנשימה במהלך שהות בחדר מכשיר הקרנות כדי להגן על הלב. מסך הממוקם בשדה הראייה מציג את עקבות הנשימה בקווים ירוקים וצהובים במהלך פעולת ההקרנה.
עבודתה של אלרואי מסתחררת בקבוע הזמן הזה בין הרגע בו אפשר לנשום לרווחה לזה שלא, בין נסיקה מעלה לנפילה כואבת ובין התפרקות לאיחוי.
התן במיצב הציורי שיצרה ניבי אלרואי מצוי בסערה מעגלית של בלבול תמידי מול כח המשיכה. התן המזוהה עם המקומיות הישראלית ואף התל-אביבית, מתייחס ביצירתה של אלרואי לדמות של האל אנוביס - אל המוות במיתולוגיה המצרית בעל גוף אדם וראש תן, ותפקידו לשקול את לב המתים במאזני הצדק. דמות התן משחקת ומטלטלת בין החיים למוות, מנותק מסביבתו הטבעית והיבשה, ומוצג בסמוך לים מסובך בצרורות של אצות.
ההתבוננות בשלושת המיצבים דורשת תנועה סיבובית ונקודות מבט שונות במעקב אחר התן המתגלגל, מתפרק ומתחבר, ספק בשליטה ספק בסחרור, מעל או מתחת לפני הים. ההימצאות בסערה והרצון למצוא מזור מקבל מענה ביצירה דרך זכוכיות המגדלת המשובצות בה. הזכויות מגדילות חלקי מפות ירחיות, שבצורתן מזכירות את גלגל העין או מפות כוכבים - מתארות את מחזור הירח העוזר לחזות את מחזורי הגאות והשפל.
נטליה זורבובה, חדר אדום, שמן על קנבס, 2025, 125X170
נטליה זורבובה – אפוס המגבות
בציורים אלה חוקרת זרובובה את האפשרות ליצירת מרחב ועומק על משטח דו-ממדי כאשר קומפוזיציה גמורה אחת מולידה לאחרת. ברגע שנמצא הנושא, היא ממשיכה לחקור אותו עוד ועוד דרך שינויים קטנים אך משמעותים בצבע או בקומפוזיציה. תהליך זה מוביל להתפתחות הנושא דרך שבילים שתוצאתם עדיין אינו ידועה לה .
TOMER SAPIR Untitled, 2009wax_cement_fibers of Ceiba insignis fruits 110x50x30 cm
תומר ספיר
עבודותיו המוצגות של תומר ספיר הן מקבץ שנוצר לאורך שנות פעילותו ארוכת הטווח ומשקפות את המחקר החומרי והחזותי דרכו הוא מצביע על השימוש הפוליטי והאידיאולוגי שנעשה ב"ממצאים" וב"עובדות" כדי לספר סיפור היסטורי. במקרה זה הן מוצגות כתהליך אבולוציוני שנע מיצירת קונפיגורציות אורגניות מופשטות להתמקדות בנוכחות האנושית ובציוויליזציה.
את האובייקטים המוצגים קשה לשייך לקטגוריות מקובלות והם נמצאים באיזור-אי-הנוחות בו ההבדלים והכרונולוגיה בין חי לדומם, בין טבעי למלאכותי, ובין ישן לחדש יוצרים שעטנז דחוס וטראומטי.
עיסוקו של ספיר במהות ''הרגע הפוטנציאלי'' המתקיים לפני אסון הממשמש ובא, או לאחר אסון שכבר קרה, מתחזק נוכח הסמיכות החומרית והרעיונית בהצבה החדשה ומגביר את המתח המתקיים כאן בין העבר הכלוא ב''הממצא הארכיאולוגי'' לבין הארוגניות המדומה המהדהדת הווה הרוחש.