ליאורה שחם | "שכבות הזמן" | בית האמנים ראשל"צ | פתיחה 3.7.26 בשעה 11.00
אוצרת: ויויאן בירקנפלד
נעילה: 1.8.26
ליאורה שחם
בתערוכה "שכבות הזמן" מציבה ליאורה שחם מרחב ציורי טעון, שבו הטבע אינו רק נושא אלא מהות פועמת של תהליך. העץ, העלה והפרח הנבול מופיעים כאן כגופים חיים בזמן, נעים בין כליה להתחדשות, בין קריסה לצמיחה מחודשת. פעולת השלת הקליפה, החושפת שכבה צעירה ורכה יותר, הופכת לדימוי מרכזי: מחווה של הישרדות ושל המשכיות, אך גם של פגיעוּת.
עבודותיה של שחם נטענות בחומריות עזה. שכבות עבות של צבע שמן נבנות, נמחקות, נחרטות ונחשפות מחדש. תהליך העבודה אינו מסתיר את עצמו, אדרבה, הוא נוכח ומודגש כעדות לזמן שנצרב בתוך המצע. החריטה והמחיקה אינן רק אמצעים צורניים, אלא פעולות של גילוי, כמעט ארכיאולוגיות, החושפות זיכרונות חומריים של ציור. כך נוצר מתח מתמיד בין פני השטח לבין העומק, בין מה שנראה לבין מה שנשמר מתחתיו.
ליאורה שחם
במובן זה, הציור אצל שחם הוא תהליך מטמורפי, בדומה לעץ עצמו. כמו הגוף האנושי, גם הוא נושא סימני פציעה, התחדשות ושינוי. העלים שנשרו והפרחים הנבולים אינם רק סמל לסוף, אלא עדות למחזוריות בלתי פוסקת, שבה כל קץ טומן בחובו התחלה חדשה. הזמן אינו ליניארי אלא שכבתִי, מצטבר, נחרט ונמחק חליפות.
הרישום, כמרכיב יסודי בעבודותיה, פועל כעקבה של תנועה. עבור שחם, הקו אינו רק תיאור אלא תיעוד של מחוות הגוף, תנועת היד, קצב הנשימה, הלחץ המשתנה על המצע. הציור הופך אפוא לזירה גופנית, שבה הפעולה עצמה מותירה חותם מתמשך. הקווים הסוערים, השריטות והמריחות נושאים עמם אנרגיה של פעולה, כמעט ככוריאוגרפיה שקפאה בזמן.
ליאורה שחם
עבודתה של שחם מהדהדת מסורות של ציור חומרי ואקספרסיבי, ומקיימת דיאלוג עם אמנים כגון אנסלם קיפר, (Anselm Kiefer) שביצירתו החומר והזמן כרוכים זה בזה, ובדומה לסיי טואומבלי, (Cy Twombly) הסימנים שהיא מותירה על הבד אינם רק תיאור צורני אלא עקבות של מחוות, רישום של תנועה בזמן, עדות לפעולת הגוף החוזרת ונחרטת במשטח הציור.
"שכבות הזמן" היא, אם כן, לא רק תיאור של טבע משתנה, אלא הצעה להתבוננות מחודשת בזמן עצמו, כמשהו שנחרט, נשחק, מתגלה ונבנה מחדש ללא הרף.
ליאורה שחם