חדש - חדש - חדש

שני הצירים הללו – החקירה הצורנית והמופשטת לצד התוכן הדימויי והסיפורי – חברו יחד לתהליך של קילוף שכבות והרגלים. דרכם התגבש המעבר מהציור הפיגורטיבי אל עבר המופשט, לעיתים דרך שלבים של חצי-מופשט.

דלפין זורע ושיר מורן מציירות נשים. חלק מהציורים ומהרישומים בתערוכה יכולים להיחשב לדיוקנאות עצמיים, אבל זורע ומורן לא מעוניינות לייצג רק את עצמן ובודאי שלא בצורה אחידה. ההיפך הוא הנכון. השתיים מתמקדות בריבוי, בשבירה של גבולות וזהויות ובטשטוש של דיכוטומיות המקטלגות נשים כמועצמות או כקורבנות. הן מתמסרות לפנטזיה, למיניות, להחלפה של זהויות ולהומור כמתודולוגיה אמביוולנטית של התמודדות עם מציאות מורכבת.

ועדת פרס שיף הכריזה על הזוכה בפרס שיף לאמנות לשנת 2025 - הציירת אילנה דותן הפרס כולל מענק כספי לאמנית בסך 10,000 דולר ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות מלווה בקטלוג, שתוצג במהלך שנת 2026. טקס הענקת הפרס יתקיים ב-23 ביולי 2025 במוזיאון.

גלריה מאיה גאה לארח את תערוכת הבוגרים של מחזור 2025 של תכנית מִינֶרְוָוה - תכנית ההכשרה של בית הספר האטליה. בתערוכה יוצגו בכל חללי הגלריה תשעה פרויקטי גמר שנוצרו במהלך שנתיים של עבודה אינטנסיבית, אישית וקבוצתית.

שתי תערוכות בסדנה לאמנות יבנה, פתיחה 18.7.25 בשעה 11.00 במעמד ראש העיר מר רועי גבאי, נעילה 28.8.25, הכניסה חופשית

התערוכה ״ לוכד העכברושים״ היא פרשנות עכשווית לאגדת העם הגרמנית ״החלילן מהמלין״. הקריאה שעורכים האמנים מיכאל ברק ומתן גאפל מהדהדת אירועים היסטורים רחוקים וסמוכים, בעולם ובישראל, של אירועי חטיפת ילדים מביתם כשחפציהם נותרים מאחור. האמנים מאירים בזרקור על ילדים שמשלמים את מחיר התנהגותם הנלוזה של המבוגרים סביבם.

התערוכה של יוסי מרק במוזיאון תל אביב לאמנות, מזמנת מבט רחב על יצירתו של האמן, הנפרשת על פני חמישה עשורים, החל מתחילת שנות השבעים של המאה העשרים ועד היום. מרק מנהל דיאלוג עם המציאות, תוך שהוא חוקר את הרובד האנושי הפנימי באמצעות ריאליזם חודרני. העבודות שלו מזמנות לצופים חוויה אפופת מסתורין המשלבת מבט חושפני ובו בזמן תחושת אינטימיות נדירה.

במרכז התערוכה "פרוכת" של האמן שיקו כץ, עומדת הפרוכת כמחיצה בין קודש לחול. היא שואבת השראה מהפרוכת בבית המקדש ומהדימויים החזותיים הסימבוליים שהופיעו עליה, תוך שילוב מוטיבים מהיהדות, הנצרות והאיסלם. דרך דימויים כמו בתי כנסת שנשרפו, רצפות כנסיות ועיטורי מסגדים – נבחנת הדרך בה תרבויות מסמנות קדושה במרחב. התערוכה מציפה שאלות על תפיסת הקדושה, דרכי הפולחן והחיץ שביניהם, במיוחד על רקע מאבקי דת בני זמננו.

שם התערוכה, שאול מלשון מבזקי החדשות ולקסיקון גלי צה"ל, טומן בחובו עומק תרבותי, רגשי ופוליטי. זוהי שאלה ישראלית, אגבית ועם זאת טעונה, שממשיכה להדהד ברחבי הגלריה גם לאחר למעלה משני עשורים – הד להיסטוריה מקומית, לתודעה ציבורית ולעולמות פנימיים. זוהי שאלה שמחייבת התייחסות מחודשת לנוכח התהפוכות של ההווה הישראלי.

במרכז התערוכה ניצבים ארבעה אובייקטים חומריים, מרחביים ונפשיים – עבודות פיסול ומיצב עשויות שכבות שקופות למחצה, כעין מסכים או קרומים שמזמינים את הצופה להתבונן מבפנים החוצה. רוטשילד, אמנית ומטפלת קלינית המתמחה בעבודה עם טראומה מורכבת, יוצרת מרחב המאפשר שהות, נשימה, הדהוד

תערוכת יחיד של האמן בועז לוונטל בגלריה רוטשילד אמנות, מציגה ציורים חדשים המציעים מבט ישיר אל התת מודע של הזמן הזה, ובוחנים אפשרויות של פיוס ותקווה רוחנית. כותרת התערוכה בשעה הסגולה, הלקוחה מתוך הפואמה ארץ השממה מאת ת"ס אליוט (תרגום: ערן צלגוב), מהדהדת שעת דמדומים, זמן של מעבר ושינוי, ממציאות לחלום.

במיצב הרב-חושי "בית קליפה", האמנית שרון אזגי יוצרת מערכת פתוחה שבה נשימתו של גוף אורגני אחד ממשיכה להתקיים בגופו של אחר — גוף שכבר איננו. לב לבו של המיצב הוא חיישן ביולוגי המחובר לעליו של צמח בטטה, הרגיש לשינויים סביבתיים ומפיק מיקרו-פולסים, המודדים את "דופק הצמח". פולסים אלו מתורגמים למצבים חושיים כמו "נשימה", "אנחה" או "תגובה" — החל מאנחות קלות של אי-נוחות ועד אנחות כבדות המעידות על מצוקה.