חדש - חדש - חדש

בתערוכה "כלבי פומפיי", שב אוריאל מירון אל זיכרונותיו משלושה כלבים שפגש בין שרידי העיר הרומית פומפיי: רצפת פסיפס, פסל שיש ויציקת גבס של חלל שהותיר גופו של כלב אמיתי. הכלבים מפומפיי מנסחים יחסים סבוכים בין מאיים למאוים דרך שלושה מצבי קיצון: גסיסה ומוות, כוח חיים מתפרץ, ולידה או ראשית חיים. תכונות אלה של הכלבים מפומפיי — כמו בתהליך אבולוציוני — מתמזגות, משתנות ומולידות ישויות בארבעה עשר הפסלים החדשים של מירון. עמל סבלני ורבבות פעולות מצטברות הניבו גופים מלאי תנועות שנקרשו ואצרו את החיים והכליה, את ההתענגות והייסורים, הרוגע והשלהוב כאחד.

בחלל הגלריה יוצגו שתי תערוכות יחיד Back to back. מיכל ידוב תציג ציור גדול מימדים תלוי מקום, מותאם לקיר המרכזי בגלריה, המורכב מ-32 חלקים, לצדו ייתלו ציורים נוספים בפורמט בינוני. פלורה מלינש תציג סדרת צילומים תיעודיים.

תערוכת היחיד הראשונה של אדית בן גידה בוחנת את מושג היופי מנקודת מבט נשית, דרך המתח שבין שימור, התכלות והשאיפה לנצחיות. בעבודות שמן ורישומי פחם, הנעות בין ריאליזם מוקפד לסוריאליזם טעון מסתורין, בן גידה מתבוננת באופן שבו אידיאלים של יופי נבנים, משוכפלים ומתקבעים לאורך ההיסטוריה החזותית — ומציעה מבט עכשווי על יופי כמבנה תרבותי שברירי, מפתה ומאיים.

התערוכה המבוססת על חומרי ארכיון הנחשפים בה לראשונה בפני הקהל הרחב – מכתבים, תצלומים, פנקסי סקיצות ויומנים אישיים – בוחנת את הפערים בין התדמית הציבורית של האמניות והאמנים לבין חייהם הפרטיים, תוך התמקדות בקשרים אישיים, אהבות, פרידות, והשפעות הדדיות שעיצבו את פועלם היצירתי ואת שפתם האמנותית הייחודית

מתחם המוזיאונים באר שבע מציג ארבע תערוכות חדשות בשני המוזיאונים הפועלים בו: במוזיאון הנגב לאמנות יוצגו שלוש תערוכות שבמרכזן היחסים שבין טבע, נוף ואדם: ציורי המדבר של צבי מאירוביץ' מתחילת שנות ה־60, ציוריו של אבישי פלטק מהשנים האחרונות ומיצב הווידאו של אנה פרומצ'נקו, היוצרים יחד מהלך רחב של התבוננות — מן הנוף ככוח ראשוני, דרך הנוף כזירה תיאטרלית, רגשית ואנושית, ועד הנוף כמרחב של השתהות וזיכרון. במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח תוצג התערוכה "מים חיים", הבוחנת את מקומם של המים בתרבות, בדת ובחברה המוסלמית — כחומר יומיומי החיוני לקיום וכמטאפורה רבת־פנים של טהרה, שפע וידע.

בית האמנים ירושלים מציג מקבץ חדש של ארבע תערוכות יחיד, הנעות בין ציור, פיסול, קרמיקה ומיצב, ובוחנות בדרכים שונות מצבים של זיכרון, חומר, התכלות, פחד ואור. דרך שדות צבע כחולים, עלים מחוסרים, כדים קרמיים מצוירים ושקים ספוגי אפר, התערוכות מתבוננות ברגעים שבהם החומר נושא בתוכו סיפור אישי, תרבותי ופוליטי — ומציעות מבט רגיש על הישרדות, שינוי, שבריריות ותיקון.

בתוך זמנים של חוסר ודאות — כשהקרקע מתערערת והמחר אינו ברור — עולות שאלות יסוד: מה באמת נחוץ כדי להתקיים, ומה נותן לנו כוח להמשיך. דווקא מתוך הערעור מתבהרת הפשטות, והחיים מצטמצמים אל הבסיס: נשימה, גוף, קשר אנושי, חומר. כמו אדמה וחימר — כך גם אנחנו: נושאים בתוכנו מחזור של היווצרות, התפרקות והתחדשות.

תערוכת היחיד של הדר פרי, וְשָׁמַרְתְּ , שעובדת בבלעדיות עם ועל נייר יוצרת מפגש אינטימי וחשוף עם אחד החומרים הבסיסיים והשבריריים באמנות: הנייר. בעבודותיה , הנייר אינו משמש רק כמצע לרישום, אלא הופך לגוף -אובייקט בעל נוכחות פיסולית בחלל. פרי פועלת מתוך חקירה של החומר, כשהיא מותחת את גבולותיו ובוחנת את המתח שבין חוזקו המבני לבין פגיעותו המובנית.

יחסי נסמך־סומך הם ליבת תערוכתה של דורית פיגוביץ גודארד; שולחן, רגל, עמוד ועוד כהנה וכהנה איברים בגילומם התחבירי, הפיזי והמטאפורי, עשויים לשמש כמקרא לעת מצוא למצאי נסמכיה רחב ההיקף. בפרישה המדמה הטל איזומטרי מציבה עדי ויצמן במרכז תערוכתה אובייקט חסר אפיון – פאותיו אינן חולקות נקודות מפגש והן פוזרו בחלל באופן שמקשה על חילוצו של ייצוג מרחבי או תכליתי מובהק.

תערוכה קבוצתית המציגה עבודות של אמנים יהודים שנוצרו בעקבות מלחמת העולם השנייה והשואה התערוכה מציעה נקודת מבט חדשה על האמנות שלאחר המלחמה, ומתמקדת בעיסוק בעולמות חזיוניים ופנטסטיים כדרך לעיבוד טראומה לצד אמנות פלסטית התערוכה משלבת גם קולנוע, מוזיקה וחומרי ארכיון נדירים, החושפים כיצד דימויים מיסטיים, סוריאליסטיים וסמליים הפכו לשפה אמנותית של התמודדות, ריפוי והתחדשות לאחר החורבן

מאז תחילת דרכם בחיפה בשנות האלפיים המוקדמות, חברי הקולקטיב ברוקן פינגאז (BFC) — האמנים אונגה, טאנט ודסו — עיצבו את סצנת הגרפיטי ואמנות הרחוב הבינלאומית דרך ציורי קיר מונומנטליים, פוסטרים פרובוקטיביים, אנימציות ומיצבי אמנות במרחב הציבורי. בשני העשורים האחרונים חברי הקולקטיב שיתפו פעולה עם מוזיקאים ומעצבים מובילים, והפכו לתופעה עולמית.

תערוכה זו עוסקת במפגשי גורל מגוונים, הנעים בין טכניקות שונות למסורות אמנותיות משתנות. מפגשים אלה מייצרים שפה המהדהדת את המציאות הקשה והמורכבת של זמננו, והם כוללים חולשות ופחדים, תשוקות ויצרים, לצד כוח חיים ראשוני; אלה מייצגים מיתוסים קדומים הטבועים בנפש האדם. נאמן שואב מן המיתולוגיות העתיקות דימויים ארכיטיפיים תת־הכרתיים, המהווים מכנה משותף עמוק וכוח קיום בסיסי המשותף לבני האדם באשר הם.