חדש - חדש - חדש

אריאל הכהן, הוא האמן הראשון מבין ארבעת זוכי פרס רפפורט לאמנות בזמן מלחמה, שמציג את עבודתו במוזיאון תל אביב לאמנות. קרן ברוך ורות רפפורט בשיתוף מוזיאון תל אביב לאמנות, החליטו להעניק בשנת 2024 את פרס האמנות החשוב בישראל, לאמניות ואמנים שיפיקו ויציגו עבודות וידאו המהוות עדות או מהדהדות את השאלות והתחושות בעקבות אירועי ה-7

ב־18 באוקטובר תיפתח בגלריה אלפרד תערוכת היחיד ״מי תהום״ של האמנית טליה רז. התערוכה חותמת טרילוגיה של מיצבים רב־תחומיים של רז, שבמרכזם חקירה מתמשכת של גבולות הקיום האנושי והאפשרות להרחיבו.

גלריה גורדון בתל אביב רחוב הפלך 4 תערוכה של פיליפ רנצר

בתום 8 שנות פעילות ענפה, גלריה זוזו ננעלת עם התערוכה הקבוצתית תנועת הבינה. התערוכה האחרונה נושאת משקל אחר. כמו אחרית דבר או מכתב פרידה, מוטלת עליה איזו אחריות סמויה לחתום את הדברים. זהו משקל הסיכום, שבו טמונים מסרים ותובנות בעלי משמעות ותקווה כלפי מה שהיה, כלפי העתיד ובעיקר כלפי הריק שיוותר.

ביום חמישי ה-16 באוקטובר 2025 תיפתח תערוכה חדשה בגלריה גורדון תל אביב הזרם 5, תל אביב, עופר ללוש

פתיחת תערוכות חדשות בגלריה מאיה. לימור צרור | "המרחק בין כתף לכתף כשחיכיתי", כרמל בן-אור | "הסתרה" , אורית ליבנה | "ספק נוכח"

במיצב האימרסיבי החדש, גל מקליין מיטשל חושפת את העיסוק המתמשך שלה בעור כגבול וכמעטפת, כמטאפורה אישית ופוליטית גם יחד. במרכז העבודה ניצבים משטחי אריחים עשויים רצועות סיליקון טבעי בהירות המדמות עור אנושי, המחוברות יחדיו כנגד כל הסיכויים החומריים. הן נמתחות בחלל ומייצרות מסכים וקירות בצורת ספירלה אליה הקהל מוזמן להיכנס,

האמן הוותיק, הנע על הקו בין מוסמוס לאום אלפחם, מציג ציורים ווירטואוזים לצד מיצבי ברזל דקים ומיצב צבר שהכין במיוחד לתערוכה הנפתחת בשבת ה-13.9 בגלריה גבעת חביבה לאמנות. אגבאריה, הנע גם על הקו בין זהויות והשתייכויות מציע לצופים להתפתל בין שורשיו.

חדר האמבטיה לרוב הוא מרחב פונקציונלי, שגרתי, חדר תחזוקה, אך הוא גם מסמל מקום של טהרה, לידה ומוות, עבורי הוא עולם שלם – מרחב אישי ואינטימי של התכנסות, התבוננות פנימית והתחדשות. ביטוי כשער לעולם הרוחני/יצירתי שלי. האמבטיה היא רגע של התנתקות ושל חידוד התחושות, מחשבות מתנקות, סדר פנימי מתארגן לו מחדש, ברגע אחד קטן של ניצוץ נוצרות אפשרויות חדשות ומפתיעות.

בבסיס התערוכה עומדת שתיקתו של האמן. זו שתיקה שרבים חווים אותה בימים של מלחמה ומאבקים מבית ומחוץ, והיא הולכת יד ביד עם השאלה (שרובנו לוחשים): "מה הטעם?" ב לאחר שנים של עשייה מועצמת המערבת חינוך, יצירה ויזמות חברתית-אומנותית, התערוכה הנוכחית היא התחלה של חשבון אישי, מעין רשימת מלאי של חומרי גלם.

התערוכה של סשה אוקון במוזיאון תל אביב לאמנות, מציגה מבחר עבודות מהשנים האחרונות שבמרכזן עיסוק במצב האנושי, על חשקי הגוף, ההזדקנות והקמילה. הדמויות המאכלסות את ציוריו של אוקון, לרוב קרובי משפחה ומכרים, מתוארות בריאליזם נוקב.

בתערוכת היחיד "העור האחרון" מציג רונן רז פסלי עור ורישומים חדשים, המבוססים על נופי אזור ילדותו בצפון תל אביב של שנות השבעים - שולי עיר וטבע, מַעזֵבות וקווי תפר עירוניים. האובייקטים המוצגים מורכבים מאוסף עורות של האמן שמקורו בפרטי לבוש והנעלה משומשים. בעבודות בולטת נוכחות קודרת עד מבעיתה של קצוות ושל שוליים חומריים