חדש - חדש - חדש

התערוכה עיר על מים סוערים מביטה בעיר דרך רגעי השינוי שמעצבים אותה. 23 אמניות ואמנים מתבוננים בתל אביב- יפו כעיר שנבנית ונמחקת, זוכרת ושוכחת, משנה את פניה ואת היחסים בין בית, מקום ושייכות. באמצעות אדריכלות, רחוב, ים, תשתיות, גוף וארכיון, הופכת התערוכה את העיר למעבדה חומרית של זיכרון: קלקר מתחזה לבטון, שברי מרצפות שנפלטו מן הים הופכים לתכשיטים, חוט רוקם מחדש תצלומים משפחתיים שנמצאו בשוק הפשפשים, ותצלומים וארכיונים מחברים בין העיר שהייתה לעיר המתהווה. יחד, העבודות מציעות להתבונן בתל אביב יפו מתוך שכבות החומר, הסיפורים והעקבות שמרכיבים אותה, ולהביט בעיר לא מן החוף, אלא מתוך המים עצמם.

בתערוכתו החדשה, יגאל עוזרי הופך את הנוף האמריקאי לבמה לבחינת המיתולוגיה של החלום האמריקאי, ומציב יחד סמלים מוכרים של ה״אמריקנה״: הדרך הפתוחה, אדריכלות אייקונית, נופי צד-דרך ורגעים חולפים של חיי היומיום באמריקה. המסע בדרכים ה Road Trip הופך למשהו מעבר לנסיעה מיעד אחד לאחר, אלא למטאפורה לחופש, לאפשרויות ולגילוי. כשהוא נע דרך הדימויים האמריקאיים המובהקים הללו, עוזרי מזמין אותנו לבחון את האידיאלים והפנטזיות שעיצבו את הדמיון האמריקאי, תוך התבוננות בקסם הנצחי של המסע עצמו.

בתערוכת היחיד אלמלא מציגה לילי כהן פרח־יה עבודות שנוצרו במהלך שנה רוויית תמורות ותהפוכות. במרכז התערוכה עומדות דמויות נשיות הנבנות באמצעות קווי מתאר חופשיים, משטחי צבע, עלי זהב ורישום על גבי גיליונות נייר שקומטו ונפרשו מחדש. קימוט וקיפול הם פרקטיקה מתמשכת בעבודתה של כהן פרח־יה. פעולה זו מקנה לנייר איכות חומרית פריכה, המעוררת כמיהה למגע, ומעבירה את הדימוי מן הדו־ממדיות של הציור אל הטקטיליות הנפחית של התבליט והפיסול.

מרבית המשתתפים הגיעו לישראל בשלוש השנים האחרונות, ולצדם שולבו אמנים עולים ותיקים יותר, ששימשו מקור תמיכה וידע. מהרגע הראשון הפכה החממה למילייה, מרחב תומך, מגובש ודינמי, שבו האמנים חלקו ידע, חוויות ותובנות, ויצרו תחושת "לא לבד" שמאפיינת לעיתים רבות את תהליך ההגירה. בתערוכה מוצגות עבודותיהם של 16 אמנים שמרביתם עלו לישראל לאחר ה-7/10 ממדינות שונות: דרום אפריקה, ארצות הברית, אנגליה, ניו זילנד, אוסטרליה, אוקראינה, אוסטריה, מקסיקו וקנדה. האמנים עובדים במגוון מדיומים, והיצירות משקפות את החוויה האישית של כל אחד מהם, לצד ההתמודדות עם סביבה חדשה, שפה חדשה וזהות אמנותית שנבנית מחדש.

רעד הוא תנועה פיזית זעירה, כמעט בלתי רצונית, המתרחשת ברגעי קצה של רגישות יתר. שבע האמניות והאמן המשתתפים בתערוכה שוהים במרחב הספי הזה. הם אינם מציעים נחמה של יציבות, אלא מזמינים להתבונן בסטייה הקלה מנקודת שיווי המשקל. בעבודותיהם, הרעד חדל להיות מצב זמני של איום והופך לשפה פואטית - עדות חיה לנוכחות אנושית חשופה.

תערוכת היחיד של האמנית האמריקאית ברברה היינס במוזיאון קסטל נובעת מרגע מכריע בחייה - גילוי יהדותה. היא גדלה באוסטרליה בבית נוצרי, מבלי לדעת שהוריה, ששרדו את מלחמת העולם השנייה בגרמניה, הסתירו את זהותם היהודית גם לאחר שהיגרו. רק שנים מאוחר יותר, נחשף בפניה הסוד המשפחתי. הגילוי הזה לא היה רק חשיפה של עובדה ביוגרפית, אלא התגלות של שייכות ונקודת מפנה שבה הבינה כי לצד הזהות שבה גדלה קיימים גם היסטוריה, מורשת ועם שאליהם היא שייכת.

תערוכות חדשות בגלריה רוזנפלד תמיר צדוק | סדר על כנו / Restoring Order בחלל הפרויקטים: זיו בלבירסקי | גוף זר Unfamiliar Self / 15.10.2026 – 05.12.2026 אוצרת: מיה פרנקל טנא

שם התערוכה "רגע של התוודעות" מתייחס לאותו שבריר שנייה שבו אדם מבין, נזכר או רואה לפתע דבר מה מוכר, אמיתי או אישי מאוד. אדג'יאשווילי עוסק באופן שבו הדי העבר חודרים אל המציאות העכשווית. זווית של קרן שמש, ריח, או צליל של מוזיקה, מציפים לפתע זיכרון, והעבר מגיח אל פני השטח. לא כדבר מה שהיה ונעלם, אלא כמשהו שאנו חווים מחדש.

ביום רביעי 14.10.26 בשעה 19.00, תיפתחנה שתי תערוכות בסדנה לאמנות, יבנה. מסע בין תרבויות- באוצרות אלסה טגניה ורוני ראובן, שיתוף פעולה של הסדנה לאמנות ומרכז תרבות יוצאי אתיופיה בעיר יבנה, ו"מעיל של הרבה צבעים" של האמנית מיכל ליטואר גבריאלוב, אוצר רוני ראובן.

מוזיאון תל אביב מציג עבודה חדשה של דמיטרי צ'רניאק, מהשמות הבולטים באמנות הגנרטיבית העכשווית. העבודהRingers in Motion שפותחה במיוחד עבור המוזיאון, מוקרנת על מסך רחב ממדים ומייצרת רצף משתנה של צבע, צורה ותנועה.

בגלריה לאמנות באוניברסיטת חיפה מוצגת תערוכה המביאה מבט וחדש על יצירתו הקולנועית של עמוס גיתאי, מהבמאים הישראלים הבולטים בעולם. מבחר דימויים מחמישה עשורים של יצירה מתחברים לרצף חדש ויוצרים מסע קולנועי הנע בין מקום, זמן והיסטוריה ובין המרחב הישראלי לסיפור האנושי. התערוכה מתקיימת כהמשך לרטרוספקטיבה של סרטיו במרכז פומפידו בפריז

בתערוכתה החדשה "קימה" מנסחת אתי אברג'ל אטיוד פיסי ורגשי המשתרע על פני שני חללי הגלריה. באמצעות וריאציות שונות על פעולת הקימה מהקרקע היא נוגעת במצב של כאב ואבל אישי, מופשט ופיסי בו זמנית. זה לצד זה משתרגים בחללי הגלריה מופעים שונים של התרוממות לצד שבר, קריסה ונפילה.