דויד וקשטיין, סלפי 1, טכניקה מעורבת על דיקט, 2015-18
שמה של התערוכה החדשה של דויד וקשטיין הם ראשי-תיבות לא מוכרים המזכירים ראשי-תיבות צבאיים.
ואולם פצק"ר אינו שם של מסוק חדש או ציון תפקיד של קצין בכיר בפרקליטות, אלא רשימה אזרחית לחלוטין המקודדת ארבע טכניקות, ארבעה כלי עבודה, ארבעה דיאלקטים של שפה אמנותית.
בבסיס התערוכה עומדת שתיקתו של האמן. זו שתיקה שרבים חווים אותה בימים של מלחמה ומאבקים מבית ומחוץ, והיא הולכת יד ביד עם השאלה (שרובנו לוחשים): "מה הטעם?" ב לאחר שנים של עשייה מועצמת המערבת חינוך, יצירה ויזמות חברתית-אומנותית, התערוכה הנוכחית היא התחלה של חשבון אישי, מעין רשימת מלאי של חומרי גלם. באמצעות העבודות וקשטיין שואל את עצמו מה נותר מכל זה עכשיו, כשבחוץ מוגשמים הגרועים בסיוטים ובפנים הולכים וגואים פחדים, כעס, תסכול.
דויד וקשטיין, ציור
חומריו ודימוייו של וקשטיין הם תמיד מן המצוי, עממיים, כאלה שמקורם זול ונגיש, והעבודה בסטודיו ממקדת את המבט ביומיומיות הסמלית שלהם. האיקונוגרפיה של פצק"ר כוללת מספר מצומצם של סמלים המוצגים כמו 'מלים' בודדות ולא כמשפטים: סכין, נחש, צלחת, לחם, מגן דוד.
סדרה של פסיפסים מוארכים מציגים את מפת ארץ-ישראל הדומה יותר לסכין מדממת עשויה שברי אבנים מקומיות. בסדרה "נערה ערבייה" שמקורה בפרויקט עם נערות בדואיות מהישובים שגב-שלום ורהט בנגב, הפלאטה הצבעונית המקומית העשויה אבן חברון, אבן שחור ערד ואחרות משמשת להרכבת דיוקנאות עצמאיים של נערות אנונימיות, שהאמן מנכס להקשר חדש, עכשווי. על מי מגינים מגיני הדוד 'החגיגיים' המוצגים בסדרה אחרת?
דויד וקשטיין, מגן דוד 1, טכניקה מעורבת ואבני פסיפס על בד, 2023
פצק"ר היא תערוכה אישית מאוד המגיבה אל הספירה הכללית-חברתית. מחיבור כל ההברות והחומרים שבה ניתן לשחזר כברת ארץ שעברה סדרה של פיצוצים שקרעו את הנוף ופזרו את חלקיו.לצד השאלה אודות תפקידו ויכולתו של האמן לתפקד במצבי קיצון ניצבת שאלה נוספת: האם תערוכה היא תפאורה של שדה קרב, או מפגש עם שאריות ממשיות של הקרב עצמו?
כמהלך משלים לתערוכה, יערכו בגלריה ימי צילום לסדרת הראיונות "דוידוגוליית" – אמנים.יות ישראלים מדברים על יצירות אישיות שנעשו בתקופה האחרונה. הסבב הנוכחי ממשיך את סדרת הראיונות שנערכו ערב הבחירות ב-2022.