תערוכת "אמנות שמלבישה בית" מזמינה אתכם לחוויה של אמנות מקורית, ססגונית ורבת השראה – חוויה שמתאימה לכל המשפחה. בתערוכה משתתפים למעלה מעשרים אמנים מכל קצוות הארץ אמני גלריית יוצרים מארחים אמנים נוספים בגלריה על האגם

"אות משמים" היא תערוכה רחבת היקף המוקדשת ליצירתו של צבי גרונדמן – אמן, ניצול שואה ואיש רוח, שסיפור חייו שזור בקורות העם היהודי במאה ה-20. גרונדמן, נצר למשפחת ציירים מפולין, נשא עמו את מסורת הציור האירופית אל תוך הלהבות. בתקופת השואה, בעודו אסיר בחווה החקלאית "פוז'ימאייכי" הסמוכה למחנה ריכוז, אולץ לנצל את כישוריו כדי לעטר את הארמון ששימש את פיקודו של הימלר. מאותה תהום של חושך, צמחה יצירה המוקדשת כולה לאור, לאמונה ולבנייה מחדש.

רות דורית יעקובי, אמנית, ציירת ומשוררת, הציגה במהלך חייה האמנותיים למעלה מ-40 תערוכות יחיד ולקחה חלק ביותר מ- 40 תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם והשאירה מאחוריה מאות יצירות. "דרך הלב החי" אינה מבקשת להקיף את מלוא העיזבון העצום שהותירה אחריה, היא מציעה נתיב אחר בתוך גוף יצירה רחב של עבודות, כתבים, שירים וחפצים, - נתיב שדורית עצמה סימנה במילותיה וביצירתה. יעקובי ראתה את יצירתה כתיעוד של מסע. לא מסע ביוגרפי, לא התפתחות סגנונית, אלא דרך מתמשכת בין עולמות - בין ארץ המתים לארץ החיים, בין הגוף העייף לנשמה הגדולה, בין המציאות הנראית לעין לבין רבדים נסתרים המבקשים להתגלות בתוכה.

בתערוכה "חוט אדריאנה – שיחה עם קהילה" מציגה עדינה קיי, אמנית בת הדור השני לשואה, תחריטים חדשים שיצרה מתוך חומרי ארכיון קיבוץ לוחמי הגטאות ותצלומי משפחה פרטיים. שם התערוכה נושא שכבה כפולה: אדריאנה הוא שמה המקורי של קיי, שעוּברַַת בעלייתה ארצה מרומניה, ובו-זמנית מהדהד את מיתוס אריאדנה היוונית - שחוטה הציל את תזאוס מן הלבירינת, אך הותיר אותה נטושה. בעבודותיה משלבת קיי בין דורות, זהויות וזמנים: עבר קהילתי שאינו שלה במובן הביוגרפי, לצד זיכרון משפחתי אישי, ויוצרת חוט המחבר בין מה שהיה למה שיכול היה להיות.

מה קורה לאמן שנולד וגדל בתוך הקולקטיב? כיצד מוצא הקול האישי את מקומו בתוך חברה שבה ה"אנחנו" קודם ל"אני"? והאם אפשר להיות אדם יוצר, עצמאי וייחודי , ובו בזמן להיות חלק מקהילה ולפעול למענה? התערוכה "אלכס ארז - אמן בקיבוץ" מבקשת להתבונן במסע הזה , במסע של אדם שנולד בתוך קבוצה, מצא בתוכו קול ייחודי, ובמקביל נשאר קשור לאנשים, לאדמה, לטבע ולמקום שהיה ביתו.

ביצירותיו, האמן מרבה לעסוק בנושאים בעלי זיקה למסורת יהודית וישראלית, וכן להיסטוריה ותרבות כללית. הגרעין האנושי אותו הוא שואף לזקק מוגש למתבונן באופן שהוא בו זמנית אפי ומשחק על גבול עולמות הקריקטורה והפסיכדליה. מתוך בליל הדימויים עולים מוטיבים וחפצי טקס המאפיינים את התרבות שלנו ותרבותיות מוכרות מהעבר כגון דמות הכהן, עמוד רומי, כדים, פרטי לבוש ועוד, עליהם אנו צופים ממבט על.

בין אזעקה לאזעקה, בין רוסיה לישראל, נולדה התערוכה מוּאַרֵה. תחושת האלימות והמתח שליוו את השנה האחרונה החזירו את ניקיטינה אל מקור בלתי צפוי: הסדרה הבלשית הפולחנית "רחובות הפנסים השבורים", ששודרה ברוסיה בשנות ה-90. מתוך המפגש בין נוסטלגיה ביקורתית על המבט הסמכותני, וחוויית ההגירה מרוסיה לישראל, מציעה ניקיטינה מבנה חזותי שהופך את כיוון המבט: מי שנצפת - צופה בחזרה.

תערוכת ציורים של ארבע אמנים, בגלריה על האגם, רעננה. האם הישן והחדש באמת מנוגדים זה לזה, או שאולי הם משלימים זה את זה? האם אמנות באמת מתחילה מחדש, או שכל יצירה חדשה נושאת עמה את כל מה שקדם לה? כל יצירה חדשה נולדת מתוך שכבות של חוויות, השפעות, מסורות, חומרים וזיכרונות. גם כאשר האמן מבקש לחדש, הוא אינו פועל מתוך רִיק, אלא מתוך דיאלוג מתמשך עם כל מה שיצר, ראה, למד והרגיש לאורך חייו.

תערוכה קבוצתית חדשה בגלריית "עשוש" (על שם הנחל הסמוך) שבכפר האמנים צוקים. התערוכה מאגדת את עבודותיהם של 15 אמניות ואמנים מקומיים, ומציעה התבוננות פנימית ועמוקה על הלך הרוח הציבורי, בשנים המאתגרות, האחרונות בישראל.

התערוכה “מצב ביניים” של הציירת חומי מציגה מבט רגיש על חיים הנעים בין עולמות, זהויות ומרחבי שייכות משתנים. העבודות בציורי שמן וצבעי מים בסגנון ריאליזם מודרני בונות שפה חזותית הבוחנת את המפגש בין היומיומי העכשווי, לבין עבר ומסורת כנקודת מוצא.

עבודותיה של שחם נטענות בחומריות עזה. שכבות עבות של צבע שמן נבנות, נמחקות, נחרטות ונחשפות מחדש. תהליך העבודה אינו מסתיר את עצמו, אדרבה, הוא נוכח ומודגש כעדות לזמן שנצרב בתוך המצע. החריטה והמחיקה אינן רק אמצעים צורניים, אלא פעולות של גילוי, כמעט ארכיאולוגיות, החושפות זיכרונות חומריים של ציור. כך נוצר מתח מתמיד בין פני השטח לבין העומק, בין מה שנראה לבין מה שנשמר מתחתיו.

תערוכת היחיד הראשונה של הדס פורגס מאפשרת לצופה להתוודע לעולמה של אמנית צעירה שרק לאחרונה סיימה שירות ארוך ביחידת 8200 בתחום הסייבר. "מבחינתי הטכנולוגיה והאמנות אינן שונות זו מזו. בשניהם אני מרגישה שאני יוצרת. בשניהם אני לוקחת קונספט, תכנית, רעיון, חושבת עליו בתמונה הגדולה ועד לפרטים הקטנים ביותר ואז הופכת אותו למוחשי. זה קורה באמנות וקורה גם בכתיבת קוד". הצופה בתערוכה מרגיש את עוצמת העבודות ותוהה לאן תמשיך פורגס בדרכה האמנותית ואיך תבחר להרחיב את הרפרטואר. לאיזה כיוונים? אילו משמעויות נוספות תבחר לצקת לתוך אמנותה המתגבשת? ואיך תשתלב האמנות שלה עם שאר העולמות שבהן היא עוסקת.